צעצועים לגנרלים, מדינה מתרוששת והצורך בשבירת כיוון

בקראסי, פוטייה ואג'ינקור כיסחו האנגלים את הצרפתים, על אדמת נורמנדי שבצרפת, כי הצרפתים התעלמו מהופעת התחדיש "הקשת הארוכה" בצד הבריטי. באמצעות חימוש זה הצליחו האנגלים לפגוע מרחוק בקשתים שכירי החרב האיטלקים, עוד לפני שהנ"ל הגיע לעמדות ירי. האיטלקים נסו לאחור אל מול האבירים הצרפתים ששעטו קדימה, והאבירים פילסו את דרכם אל התהילה תוך שהם טובחים באיטלקים שעמדו בדרכם. המלך האנגלי מנע תגובת רפלקס דומה בצד שלו על ידי כך שארגן את אוחזי הקשתות הארוכות במערכים דמויי משפך שהפכו לשטחי הריגה כאשר חדרו אליו אבירי צרפת הרכובים, וקיקרקע את אביריו הוא על מנת שיימנעו מלהסתער מוקדם מדי ולהפריע את מלכת הקשתים. הסוף ידוע: האנגלים מחצו כח גדול פי ארבעה או יותר.

בקרבות יום הכיפורים נעצר השריון הישראלי על ידי "הקשתות הארוכות" המודרניות--טילי הסאגר מונחי התיל. מדובר בטכנולוגיות מתקדמות של עידן התיעוש והמיחשוב, אך התופעה דומה: כאן בשלהי המאה העשרים ואז במלחמת מאה השנה הפתיע צד אחד על ידי החדרת חימוש וטקטיקה חדשים בעוד שהצד השני לא השכיל לקזז את שיגרתו אשר הכיר והוקיר.

הפלירטוט עם מטוסי החמקן המלא או החלקי הוא עוד תגובת רפלקס שמסתמכת על מה שעבד עד עכשיו, שליטה ישראלית באוויר, אבל לא בהכרח מה שיעבוד בעתיד. חימוש זול, הטילים הבליסטים עם ראש קרב לא קונבנציונלי, עשוי להפוך את מטוס הקרב/הפצצה (חמקן בצורה מושלמת או חלקית) לכמעט לא רלבנטי.

אירן המתגרענת לא תמתין 4 שנים ויותר עד להצטיידות ישראל בחמקן החדש והיקר עד מאד. מה יועילו החמקנים המשוכללים ביותר כאשר הצד השני מוגן על ידי מטרייה גרעינית. שם המשחק החדש הוא "השמדה הדדית ודאית" (mutually assured destruction MAD). מוטב שישראל תסתגל למצב החדש במקום להסתמך על טכנולוגיה משוכללת אבל שעבר זמנה, ועלולה לרושש אותנו לדעת. צי לא גדול של צוללות טילים גרעיניים משוטט במעמקי הים יעשה את העבודה (המלוכלכת, אבל הנחוצה) של איום מתמיד על מי שמאיים עלינו.

את עודף הכספים עלינו להשקיע בלהחזיר את הצבע ללחיי המדינה שלנו, בדמות: השכלה נאותה, מגן הילדים ועד התואר השלישי; תחבורה נאותה, מהסעת המונים ועד סביבה תומכת באופנים והליכה; ביטוח בריאות שלם לכל דיכפין ולכל מחלה; אנרגיה ממקורות לא פחמימנים ולא מתכלים; ושאר מוצרים ציבוריים שפרושם חיי שעה עם חדוות חיים ופיתוח מושכל המאפשר את חיי הנצח.

אנרגייה ממקורת טבע בנגב ושוחרי צדק חלוקתי

קיימים אנשים וארגונים בעלי כוונות טובות (לכאורה) אשר אם תינתן להם השפעה על מקבלי החלטות, השפעתם תגרום לנזקים חמורים לקהילה. כך נראית לי הצעתה הנוכחית של האגודה לצדק חלוקתי. בגיליון 38, אפריל 2009, של "לנד וואטש" קראתי את הדברים הבאים: ואני מצטט

תחנות כוח סולאריות – האמנם תעשיה ? במסגרת החלטה, שהתקבלה במועצת מקרקעי ישראל לפני מספר חודשים, יזמים בתחום האנרגיות המתחדשות יקבלו הטבות משמעויות בדמות מתן הנחות בקרקע, כאשר הנהנים הם בעיקר בעלי ההון ולא הציבור בכללותו.

בהתאם לפרסומים בעיתונות נראה כי בחודשים האחרונים מתנהלות בישראל עסקאות רבות בתחום האנרגיה הסולארית. במסגרת זו יזמים רבים מהארץ ומחו"ל מחפשים קרקעות בנגב להקמת תחנות כוח סולאריות...

... הגם שככלל האגודה סבורה כי אין פסול במתן הנחות אזור בהקצאת קרקע למטרות תעשיה, הרי שלעמדתה הרציונאלים למתן הנחות אזור לתעשיה אינם חלים על הקצאת קרקע להקמת תחנות סולאריות.

הנחות אזור בהקצאת קרקע למטרות תעשיה ניתנות באזורי עדיפות לאומית לשם פיתוח התעשייה והגדלת אפשרויות התעסוקה באזורים אלו. קיים הגיון במתן ההנחות, שכן רוצים לתמרץ את הקמת המפעלים דווקא באזורים מסוימים, שאחרת היו ממוקמים במקום אחר.

לעומת זאת, מתקן סולארי אינו מפעל יצרני. הוא אינו מספק מקומות עבודה לתושבי האזור ואינו מסייע לפיתוחו. המתקן הינו בגדר מתקן "מניב מזומנים" לבעליו. מתקן כזה יפיק הון לבעליו כל עוד יוקם במקום מתאים ומכאן שאין כל צורך לתמרץ את היזמים להקים תחנות סולאריות בנגב, שכן ממילא זהו האזור המתאים ביותר להקמת תחנות אלו. בפועל, בעל ההון הוא הנהנה הישיר והבלעדי מההנחות הניתנות בקרקע ואילו לציבור אין כל ערך מוסף מהקמת המתקן דווקא באזור מסוים. סוף ציטוט.

בואו ונסתכל על התמונה הגדולה. הסיפור מתחיל במו"פ בסיסי בתחום האנרגיה הירוקה, וזה כולל שני מרכיבים לפחות: (א) חסכון בצריכת אנרגיה; (ב) ייצור אנרגיה ממקורות טבע, כלומר אצלנו אנרגיה מהשמש.

תומס פרידמן (בספרו הטרי 'חם, צפוף ושטוח') מספר על קצין אמריקני האחראי על מערך אספקת הדלק למוצבים קדמיים בגבול עירק עם סוריה. תהליך חלוקת הדלק במדבר הסורי עירקי גורר עלויות כלכליות רבות, ובנוסף מחולל אבדות רבות בנפש כתוצאה ממטעני צד בדרכים המדבריות. רוב הדלק משמש שם למיזוג מגורי הגייסות, ואלה גרים באוהלים. האיש יזם תהליך חיסכון באנרגיה כדי לחסוך בדם ובדמים. בתחילה הותז חומר מבודד על הצד החיצון של יריעות האוהל האמריקאי התקני, ובהמשך נוסה בהצלחה מבנה כיפתי (מרובה דיירים) עשוי מקרום דק של בטון מבודד. התוצאה: 50% ויותר חסכון בדלק.

שערו בנפשכם חסכון של 50% מהחשמל שישראל צורכת על מזגנים, ובנוסף, הסרת האיום של קריסת המערכת בימי השיא של עומס החום.

נעבור עכשיו מהחסכון בצריכת אנרגיה לייצור אנרגיה ממקורות טבע. חוות ייצור הם מה שנראה בשטח, והן מה שרואה "לנד וואטש" אשר מטיף למנוע קרקע זולה מייזמי אנרגיה "תאבי בצע" (קרקע אשר היום שוה אפס, אפילו במכרזי מנהל מקרקעי ישראל). במקום זה מעדיף הכותב לסבסד את אותם יזמי ייצור אנרגיה בכספי הקופה הציבורית הריקה. אבל זה רק מה שנראה על פני השטח, זהו קצה הקרחון. אני רואה מסכת שלמה הכוללת מרכיבים מחוללי ערך, וביניהם:

• ענף מו"פ תעשייתי, יצירתי ותוסס, הממציא, מפתח ומשכלל ציוד לייצור אנרגית שמש – ענף המושך את טובי המדענים והמהנדסים שלנו.
• ענף חרושת ישראלי המתמחה בייצור מתקנים מחוללי אנרגיה מן הטבע.
• ספקים; חברות אספקת תשומות לענף הראשי המתפתח תיצורנה מקומות עבודה למתכנני החוות ומקימיהן, למרכיבי הציוד, למערך הלוגיסטי של שינוע הציוד אל האתרים, בתחילה בארץ, ובהמשך בעולם.
• תת-ענף תחזוקה; חוות קולטני אנרגיה הם אמנם לא ציוד מתכלה, אבל הן, מעצם הגדרתן, חשופות לאיתני הטבע, ודורשות תחזוקה מתמדת, פיקוח ושמירה על הציוד.
• יצוא; אני מדמיין נחילים של חברות ישראליות הפושטות בעולם ומקימות פרוייקטים בשוק שהיום בתחילת דרכו, אבל שמסלול גידולו הוא וודאי ועצום בהקפו.
• ייתרון מקומי דרומי; חשמל המיוצר באתר נתון זול יותר לצרכן בסמוך לאתר מאשר הרחק ממנו, כי הוא אינו דורש ציוד ושרותי הובלה יקרים. על כן חוות מיצרות כח חשמלי בדרום תחוללנה ייתרון כלכלי מקומי מובהק וכך תמשוכנה למחיצתן ענפים שהם צרכני אנרגיה גדולים, כגון בין השאר, ענפי חרושת וחוות ענק לאכסון נתונים הצורכות כמויות אנרגיה עצומות לצורך קירור.
• פרספקטיבה גיאו פוליטית; הארצות מיצרות הנפט מחזיקות במשאב בעל ערך רב, אבל לטווח הקצר בלבד. סביר שהעולם המתועש יצעד צעדים, בתחילה קטנים, אבל בהמשך הולכים וגוברים כדי להתרחק מהשימוש בדלקים פחמניים, בגלל צרור של מניעים: (א) האיום הקיומי של התחממות כדור הארץ; (ב) נזקי הזיהום של אדי הפליטה הרעילים; (ג) הסלידה מהזעזועים הכלכליים הנובעים מתהפוכות פוליטיות והשפעות הליכי הרוח ברחוב המוסלמי הקיצוני. טוב לה למדינת ישראל לחדור ראשונה לשוק זה בתחילתו, כאשר אחרים עוד מהססים.