יום ראשון, 4 במרץ 2012

מכתב גלוי לניצן הורוביץ

קיבלתי היום מייל ששלח ניצן הורוביץ בשם "אז באמת, איפה הכסף?" בתגובה שלחתי לו את הדברים הבאים


ניצן שלום,

קראתי את האיגרת שלך מהיום ומדי פעם אני קורא את החומרים שאתה שולח. לא עם הכל אני מסכים, אבל אני תומך במידה רבה ברוח הדברים שאתה נלחם עבורם.
באחד המנשרים שלך אתה מתלונן על כך שאנשים מן השורה, למרות שהם בקיאים בעשייתך ובעשייתה של מרץ – בניגוד לרוב נבחרי הציבור שמתעלמים מפניות האזרח (הם אף לא טורחים לענות. אני מבקש שתענה לי על פנייתי זו) – אומרים לך בפה מלא שהם לא יצביעו מרץ. אני חושב שהם לא יצביעו עבור מרץ כי הם יודעים שאין לכם סיכוי לגבור.
אני רוצה לעזור, ומסוגל לעזור ואף לגייס תומכים בשלוש הערים הגדולות, אבל אנא תן תשומת לבך לדברים הבאים:
1.      Winner Takes All. מרץ לבד לא יכולה להטות את הכף. לכך נחוצה קואליציה של בעלי אותם אינטרסים. במשטר כמו שלנו ההתבדלות (product differentiation) איננה עובדת כמו בשוק.  בשוק החופשי, אם אתה מייצר ומשווק מוצר ייחודי, תוכל לעשות רווחים ואף לשגשג ולעקוף את הגדולים ממך. במשטר הפרלמנטרי שלנו הרוב הוא המנצח והמנצח לוקח את כל הקופה. 
2.      טוהר הנשק לא מביא קולות בקלפי. יתכן שאינכם מעוניינים לשתף פעולה עם מפלגות אחרות ו/או עם פוליטיקאים שנראים לכם בעלי אידיאולוגיות אחרות או עם פחות יושרה, או אולי בגלל דחייה אישית. ההקפדה הקפדנית על "טוהר הכוונות, טוהר המידות וטוהר הנשק" משאירה קבוצות שונות בעלות אינטרסים דומים ואף זהים לשכון בדד, מרוחקים זה מזה וטוחנים את מאגר הקולות הפוטנציאלי לאבק דק דק ללא אפשרות לחולל מסה פוליטית מכרעת.

3.      תפסת מרובה לא תפסת. יש לכם צרור של מטרות חשובות ונעלות, ואתם מנסים להגשים את כולן בבת אחת: (1) מלחמה בשחיתות בסקטור הפרטי ו/או בשותפויות לא קדושות בין הון ושלטון; (2) הפרדה בין דת ומדינה; (3) גיוס משתמטים משירות בצה"ל; (4) הפעלת תחבורה ציבורית בשבתות וחגים; (5) הקלת נטל המס והסטתו ממעמד הביניים ההולך ונשחק אל בעלי ההכנסות הגבוהות עד מאד;(6) הגנה על עובדים מפוטרים שהיום אין להם סיכוי להקלט מחדש; (7) הגנה על עובדי קבלן; (8) הגנה על הסביבה הטבעית ההולכת ונשחקת, ועל המורשת העירונית הבנוייה; (9) בנייה מחדש של מערכת החינוך המוחלשת; (10) התחשבות בצרכי המיעוט הערבי ושאר המיעוטים במדינה; (11) הגנה על זכויות האוכלוסייה הגאה; (12) מאבק למען דיור בר השגה;(13) מאבק נגד התנחלות מעבר לגבולות ישראל הריבונית; (14) מאבק למען ישוב ושגשוג אזורי הספר (כלומר מה שמחוץ למדינת תל אביב); ועוד, ועוד מטרות חשובות.
4.      מיקוד. אתם שואפים להגשים את כל המטרות הללו בוזמנית. זה נטל כבד מדי. למרות ההשגים החלקיים המרשימים, אינכם מצליחים להשפיע בגדול כי אינכם מספיק גדולים. הייתי אומר שאתם שוגים בגלל היחס שבין מעגל האיכפתיות שלכם (Circle of Concern) לבין מעגל ההשפעה (Circle of Influence). אם רצונכם להשפיע בגדול עליכם לנשוך שפתיים ולהקטין את מעגל האיכפתיות (ולו רק באופן זמני) ובוזמנית לעשות מאמץ להגדיל את מעגל ההשפעה שלכם.
5.      מעגל האיכפתיות. אם תעשו סדר באג'נדה שלכם (סדר בסדר היום) תראו שמעל כל היעדים שלכם עומד היעד של הפרדה בין דת ומדינה. הקשר הגורדי בין דת ושלטון מזיק עוד יותר מהקשר הון-שלטון. הוא גורם לקיומה וצמיחתה המואצת של אוכלוסייה הגוזלת את משאבי המדינה מבלי לתרום במאומה לרווחת שאר האזרחים, ותוך פיתוח אידיאולוגיה של התנשאות וזכויות מולדות ("לי מגיע כי אני קדוש, ואתם תהיו לי לשואבי מים וחוטבי עצים, כי אתם משומדים"). זה מקרה קלאסי של "וישמן ישורון ויבעט".

גירסה אחרת הגולשת על גל הקדושה היא קדושת האדמה. כמו ההפרדה בין דם לדם, כך מתקיימת ההפרדה בין אדמה לאדמה. הקרקע של הספר בישראל איננה חשובה, אפשר להמשיך ולהתעלם ממנה. הקרקע החשובה היא הקרקע הקדושה, זאת של קברי אבותינו ביהודה ושומרון.

השורה התחתונה של הקשר בין דת ושלטון היא השורה האחרונה בתקציב המדינה. הוא תמיד נמצא בחסר, ואף פעם לא נשארת יתרה כדי להגשים את שאר היעדים החשובים שבאג'נדה שלכם. על כן אני אומר, צמצמו את מעגל האיכפתיות. הפעילו את המנוף האחד שיניע את שאר המנופים.
6.      מעגל ההשפעה.
על מנת להצליח בגדול, מעגל ההשפעה שלכם חייב לגדול, ונראה לי שהדרך היעילה ביותר לגרום לו לגדול היא לחבור לקבוצות עם אינטרסים דומים לשלכם. במקום להתבדל מהם, שלחו זרועות לחבור אליהם. ניצן, אתה יודע מי הם. אלה הם כל הקבוצות שחרטו על דגליהן את הסיסמה שלכם "סוציאל דמוקרטיה". לאחר שתצלח דרככם הודות לצירוף, ולאחר שתשיגו את מטרת העל – הפרדה של דת ממדינה – תמיד יהיה זמן או הזדמנויות להתפצל שוב ולחזור איש איש לאותן מטרות שייותרו ואולי אינן משותפות.
אני כותב לך עם הרבה אהדה, ובידיים נקיות. אין לי שום אינטרס אישי פרט לרצון לראות את ישראל שורדת, משגשגת ומהווה מקום ראוי לחיי ילדי ונכדיי. 
בברכה 
דניאל גת