להפוך זבל לזהב

לפני זמן לא רב ראיתי את תכניתו של ניצן הורוביץ כאשר הוא מראיין את חיימי לרנר, ראש העיר המהפכני של קוריטיבה. מבין כל התחדישים שאימץ (או המציא) לרנר, רעיון מיון האשפה בבית, בכיתה ובמקום העבודה, הוא הקל והמהיר ביותר להגשמה.

כל שנזדקק לו הוא:

• בבית, מתקן עם 4 מכלי אשפה (או יותר) מסומנים בצבעים בולטים כדי להקל על המיון, כאשר מגיל אפס מרגילים את הילדים למיין לפני שזורקים;
  
• בגן ובבית הספר זה מתחיל עם לימוד חשיבות הנושא וממשיך עם הקפדה על ביצוע:
  
• בחוץ נזדקק לארגון פרטי או ציבורי שיאסוף את האשפה ויתחיל להפוך את הזבל לזהב;
  
• השלטון המקומי חייב לתרום את חלקו, ליזום את הקמת המערך ולסרב להרשות איסוף אשפה לא ממויינת.
  
  תל אביב היא עיר קובעת מגמה בישראל, ועל כן אם מנהיגות תל אביב תאמץ את השיטה, התופעה תתפזר עד מהרה לשולי המטרופולין, ומשם לכל הארץ.

הסבר להשפעת "רנט קונטרול" על כמות מחוסרי הבית, ועוד כמה רעות חולות

הקביעה כי דיור להשכרה-תחת-פיקוח מחמיר את מצב מחוסרי הדיור הניבה בקשה להסבר, והרי הוא לפניכם באמצעות מודל ההצע והביקוש (כמן בקורס מבוא לכלכלה).

בתרשים משמאל עקום ביקוש מצוי בעיר עם שוק חופשי: הוא מראה שכמות הדיור המבוקשת עולה ככל שמחיר הנדרש (למ"ר) יורד. עקום ההצע מופיע כקו אנכי – בטווח הקצר, בעלי הדירות להשכרה אינם יכולים להגדיל את כמות הדיור שהם מציעים והם נוטים להשכיר את כל מה שברשותם בכל רמת מחירים. ברור כי המודל הזה הוא מקורב, אבל ידוע שהקירוב טוב למדי.

הקש על התרשים להגדלה

התרשים מימין מראה את השינוי שחל במצב ההצע: קטע ממנו (נניח 1/3) הוא מעכשיו תחת פיקוח והוא מושכר במחיר נמוך ממחיר השוק, ובשוק החופשי נותרים 2/3. עם הצע קטן בשליש, מחיר שוק ההשכרה מזנק כלפי מעלה מותיר הרבה אנשים עם מרחב בחירה קטן מאשר לפני הפיקוח. הם ישלמו יותר או ישכרו דירות קטנות יותר.

החכמים והזריזים יתפסו עד מהרה את כל המלאי של הדירות תחת פיקוח, ויעבירו אותם הלאה לחברים או בשכירות משנה במחירי השוק החופשי, כפי שידוע שקורה בשווקים תחת פיקוח מחירים. בעלי הדירות תחת פיקוח יפסיקו לתחזק אותן ואזורים שלמים יהפכו למעונות עוני. שווין של דירות להשכרה יירד. קבלנים יפסיקו לבנות בעיר הזאת, המלאי יישחק ויקטן, המחירים יאמירו. אנשים שהיו על סף איבוד מגוריהם יזרקו לרחוב. זה קרה וזה קורה – זאת איננה רק תאוריה.

מחוסרי בית, אקלים ופיקוח על שכר הדירה

לקראת שנת המאה של העיר תל אביב, צפוי שנכנס לבולמוס של עשייה שלטונית פופוליסטית למען רווחת התושבים. בתחום אחד הייתי מעוניין לחשוב על ההשלכות לפני שמתחילים בעשייה.

"רנט קונטרול" (פיקוח על שכר דירה) בעיר תל אביב היה נושא מקובל במדיה וייתכן שנדחק הצידה בחודשים האחרונים כדי לפנות מקום עבור השיח על המשבר הכלכלי העולמי. אין ספק שהוא עוד יחזור. פיקוח על שכר הדירה בתל אביב הוא בגדר "צרות של עשירים" -- סטודנטים ושאר מיוחסים מפעילים לחץ על השלטון המקומי כדי להקל עליהם את הנגישות אל "אורות הכרך", ופוליטיקאים מחפשי תהילה ממהרים לספק את הסחורה. כאשר הם עושים זאת הם מחוללים כשל שוק הפוגע בזכויות הקניין של בעלי הבתים ומקל על יחידי סגולה הזוכים מן ההפקר.

להגדלה -- הקש על התרשים

אבל בעיקר נוצרת פגיעה קשה בקבוצה החלשה ביותר בקהילה -- קבוצת מחוסרי הבית. מנתוני מחקר של טקר (tucker,1987) אפשר לגזור את ההשפעה החיובית החזקה של שני משתנים עירוניים, טמפרטורת ינואר וקיומו של פיקוח על שכר הדירה, על שיעור מחוסרי הבית. המדגם כולל 50 ערים אמריקאיות (שהן הערים המרכזיוות במטרופולינים הגדולים ביותר בארה"ב). השפעת טמפרטורת ינואר צפוייה למדי -- לישון ברחוב בחורף מקפיא זה קטלני. הנתון הפחות צפוי הוא ההשפעה החזקה והמובהקת של "רנט קונטרול": ערים שאימצו את הפיקוח דנו הרבה יותר מתושביהן לגור ברחוב.

הערה למי שמסתכל על הטבלה, ראוי לשים לב לרמות המובהקות.

למה הפריפריה נשארת פריפריה – דעה אחרת

בפוסט שלו הנושא שם זה אומר יהודה עירוני:

". . . כאמור, המודל מוצא קשר ישיר וחד משמעי בין ההתפתחות הכלכלית של יישוב באשר הוא לבין היקף הכסף המוצא ע”י תושבי היישוב ביישוב עצמו. ככל שיותר כסף של סל התצרוכת המשפחתי מוצא ביישוב עצמו וככל שיותר כסף “מיובא” מבחוץ על ידי התושבים ו/או מבקרים חיצוניים ומוצא ביישוב עצמו כך התפתחותו הכלכלית מואצת וטובה יותר. . ."
http://miu.org.il/blog/?p=85

על פי "המודל", עיר כמו בני ברק (או אופקים), אשר מטבע הדברים תושביה קונים חלק גדול מסל הקניות שלהם בתוכה, היא דוגמה לעיר משגשגת. אבל היא איננה כזאת. רוב המוצרים שתושביה קונים בגבולות בני ברק מיוצרים בחוץ ומיובאים אליה. חלק גדול מהכנסת העיר נובע מתרומות ותשלומי העברה. אלה אינן תכונות של ישוב משגשג.

מחקרים אודות מחוסרי בית מצאו קשר ישיר, חזק ומובהק בין טמפרטורת המינימום בערים לבין שיעור מחוסרי הבית. הממצא סביר למדי. טמפרטורות נמוכות מאד הורגות את מי שלן בחוץ. ובכל זאת, אנחו עדיין לא הצלחנו לחממם ערים קרות על ידי הגדלת מספר מחוסרי הבית. הקשר הוא חד כיווני. כך גם הקשר בין שגשוג לבין קניות בגבולות העיר. מטרופולין תל אביב מחוללת תוצר מקומי גבוה לנפש באמצעות השירותים והסחורות שהיא מייצרת, כולל שירותי המסחר הקמעוני, שירותי המשרדים, שרותי החינוך העל תיכוני, ושרותי הדיור המאד מבוקשים שלה. על כן המאזן המסחרי שלה עם שאר המדינה הוא חיובי, וללא ספק גם המאזן המסחרי עם שאר העולם.

ישוב משגשג הוא בדרך כלל ישוב שבו ההכנסה לנפש גבוהה וצומחת על פני זמן; והיא גבוהה הודות לרמת פריון ייצור מוצרים ושרותים מבוקשים, ולא הודות לתשלומי העברה או סובסידיות ליצרנים. זה לא משנה איזה אחוז מהוצאות הישוב מוציאים דיירי הדיירים בעירם. מן הסתם רוב המוצרים אשר נקנים בעיר מקורם מחוצה לה ורוב הערך המוסף והתשלום עבורו שייך למקומות אחרים. מה שעושה עיר למשגשגת ומצליחה היא העובדה שקיים ביקוש, אי שם בעולם, ביקוש חי, בועט וצומח לדברים שהעיר מחוללת. ישנם מקומות משגשגים אשר בהם רוב ההכנסה מקורו במרחקים – לדוגמה מכה, אילת, לס ווגס, הוליבוד ועמק הסיליקון.