למה הפריפריה נשארת פריפריה – דעה אחרת

בפוסט שלו הנושא שם זה אומר יהודה עירוני:

". . . כאמור, המודל מוצא קשר ישיר וחד משמעי בין ההתפתחות הכלכלית של יישוב באשר הוא לבין היקף הכסף המוצא ע”י תושבי היישוב ביישוב עצמו. ככל שיותר כסף של סל התצרוכת המשפחתי מוצא ביישוב עצמו וככל שיותר כסף “מיובא” מבחוץ על ידי התושבים ו/או מבקרים חיצוניים ומוצא ביישוב עצמו כך התפתחותו הכלכלית מואצת וטובה יותר. . ."
http://miu.org.il/blog/?p=85

על פי "המודל", עיר כמו בני ברק (או אופקים), אשר מטבע הדברים תושביה קונים חלק גדול מסל הקניות שלהם בתוכה, היא דוגמה לעיר משגשגת. אבל היא איננה כזאת. רוב המוצרים שתושביה קונים בגבולות בני ברק מיוצרים בחוץ ומיובאים אליה. חלק גדול מהכנסת העיר נובע מתרומות ותשלומי העברה. אלה אינן תכונות של ישוב משגשג.

מחקרים אודות מחוסרי בית מצאו קשר ישיר, חזק ומובהק בין טמפרטורת המינימום בערים לבין שיעור מחוסרי הבית. הממצא סביר למדי. טמפרטורות נמוכות מאד הורגות את מי שלן בחוץ. ובכל זאת, אנחו עדיין לא הצלחנו לחממם ערים קרות על ידי הגדלת מספר מחוסרי הבית. הקשר הוא חד כיווני. כך גם הקשר בין שגשוג לבין קניות בגבולות העיר. מטרופולין תל אביב מחוללת תוצר מקומי גבוה לנפש באמצעות השירותים והסחורות שהיא מייצרת, כולל שירותי המסחר הקמעוני, שירותי המשרדים, שרותי החינוך העל תיכוני, ושרותי הדיור המאד מבוקשים שלה. על כן המאזן המסחרי שלה עם שאר המדינה הוא חיובי, וללא ספק גם המאזן המסחרי עם שאר העולם.

ישוב משגשג הוא בדרך כלל ישוב שבו ההכנסה לנפש גבוהה וצומחת על פני זמן; והיא גבוהה הודות לרמת פריון ייצור מוצרים ושרותים מבוקשים, ולא הודות לתשלומי העברה או סובסידיות ליצרנים. זה לא משנה איזה אחוז מהוצאות הישוב מוציאים דיירי הדיירים בעירם. מן הסתם רוב המוצרים אשר נקנים בעיר מקורם מחוצה לה ורוב הערך המוסף והתשלום עבורו שייך למקומות אחרים. מה שעושה עיר למשגשגת ומצליחה היא העובדה שקיים ביקוש, אי שם בעולם, ביקוש חי, בועט וצומח לדברים שהעיר מחוללת. ישנם מקומות משגשגים אשר בהם רוב ההכנסה מקורו במרחקים – לדוגמה מכה, אילת, לס ווגס, הוליבוד ועמק הסיליקון.