יום שני, 29 בדצמבר 2008
בניין ושמו מלפפון -- קומת הרחוב
"גם לדעתי יש בניינים נאים יותר, מצד שני כל אחד וטעמו... אבל זו הזווית הכי פחות חשובה. לא ראיתי את הבניין בעיניים, ואני לא יודע איך הוא בקומת הרחוב, ובעיקר - מבפנים. "
הרי לך יאיר המראה מהרחוב. הוא באמת הפתיע אותי לטובה. אבל בכל זאת אני אומר:
"כל הטעמים שווים -- אבל יש טעמים ששווים יותר"
יום שבת, 27 בדצמבר 2008
אדריכלות הביזאר -- בניין ושמו מלפפון חמוץ The Gherkin
אבל, עם יד על הלב, אתם באמת אוהבים את היצירה הזאת ? (כמעט אמרתי "היצור הזה"). מעניין מה היה אומר עליו סיר כריסטופר ראן אשר הקתדרלה שלו באותה השכונה.
כמו בטקס נישואין נוצרי, אני מכריז: אם יש למישהו דעה -- זה זמן טוב להכריז עליה. (אני מוכן לספוג גם עלבונות, אבל רק תגידו! . . .
יום שישי, 19 בדצמבר 2008
אדריכלות האבסורד, ד. גהרי מכה שוב: מוזיאון אי-הסובלנות
יום חמישי, 18 בדצמבר 2008
מספרים מספרים, פרק א: רכב פרטי בערי ישראל
רמת המינוע וגיל הרכב הם מדדים המשקפים מצב חברתי כלכלי.
התרשים מראה כי שני המדדים מתואמים ביניהם. ככל שבישוב גבוהה דרגת המינוע (כלי רכב פרטיים לנפש) כך גם הגיל הממוצע של כלי הרכב נמוך יותר. טוב, זה היה צפוי; אבל מה תוכן הדברים?
רוב האוכלוסייה היהודית מחזיקה במכוניות בנות 6 עד 10 שנים, וברוב היישובים דרגת המינוע היא בין 15% ל- 35%. בישובים הערביים המספרים הם: גיל רכב 10 עד 12, ודרגת מינוע 8% עד 22%
הערים החריגות כלפי מעלה: תל אביב 5, 45%, אבל זה צפוי למדי לעיר שהיא מרכז העסקים הראשי של המדינה. לוד במצב דומה לתל אביב וגם פתח תקווה ובני ברק. סביר שבשלושת הישובים הנ"ל רשומים כלי רכב פרטיים רבים והם בבעלות חברות מסחריות (נוכחתי בזאת לאחר קריאת ההערה של יאיר). רוב כלי רכב אלו חדשים וזה בולט בייחוד בבני ברק שם התפח מרכז עסקים משגשג בקצה המערבי של שדרות בן גוריון.
יום שלישי, 16 בדצמבר 2008
אדריכלות האבסורד: פרק ג' -- דה-קונסטרוקציה, דניאל ליבסקינד ושברי זכוכית
האסוציאציה האוטומטית שלי לזוויות חדות ו/או לחלל המכיל כאלה (non-convex space) היא של שברי זכוכית. חללים כאלה הם גם מכוערים, וגם מאד לא מועילים או יעילים. נסו אתם לרהט חדר שזאת צורתו:
שברי זכוכית היא האסוציאציה החוזרת אלי כל פעם שאני נתקל באדריכלות דה-קןנסטרוקטיבית, כמו למשל, זאת של דניאל ליבסקינד. אני מן הסתם רדוף, ויש לי תסביך דקירה . . .
יום ראשון, 7 בדצמבר 2008
ארכיטקטורה של האבסורד: פרק ב' -- הבלדה של פרנק וגהרי
אדריכלות האבסורד: א. חלומות באספמייה של קורבוזיה
ואתחיל בקורבּוּ , "הגדול מכולם". הנ"ל היה אחראי על תכנון עירוני במושבות צפון אפריקה, תחת שלטון וישי. בתפקידו זה ניסה לכפות על אזרחי העיר אלג'יר את הרס העיר המסורתית, (או חלקים גדולים ממנה) ולממש שם את חזונו (חלום הבלהות) אשר כלל בניין שאורכו מספר קילומטרים, ועל גגו אוטוסטרדה. ראש עיריית אלג'יר דחה בשאט נפש את הרעיון.
מעניין אם פריס של קורבוזיה הייתה מחוללת השראה לשיר האהוב עלי " Grands-Boulevards " של איב מונטן http://www.jukebo.fr/yves-montand.html?mdtk=01948453
יום שבת, 6 בדצמבר 2008
להשקיע בעתיד הפרטי ובו-זמנית בעתיד הלאומי
אזור עוטף באר שבע נמצא בתחילתו של תהליך השקעות ממלכתיות הצפויות, תוך 5 עד 10 שנים, לחזק אותו כלכלית, ועקב כך לחזק את שוק המקרקעין האזורי. להלן מפה המתארת את תכנית פריסת מחנות צה"ל. המפה לקוחה מתוך האתר "העברת מחנות צה:ל לנגב" שראוי לקרוא אותו בעיון. http://www.negev.mod.gov.il/mahanot.htm
ההזדמנות קיימת – נצלו אותה.
יום שישי, 5 בדצמבר 2008
הכיכר שהפכה לגשר הולכי רגל
צילמתי את האתר שבטעות ממשיכים לקרוא לו "כיכר דיזנגוף". בתמונה רואים אותו בערוותו: גשר הולכי רגל מיותר, עלוב ומלוכלך שנישל את מי שהיתה פעם הכיכר היפה והחגיגית ביותר של העיר הלבנה.
כמו פיל ענק רובץ בחנות חרסינה, הפלטפורמה המיותרת דורסת והורסת את כל שאריות החלל העגול והמזמין שהיה פעם ואינונו עוד.
הנה תמונה נוסטלגית למי שעוד זוכר, ולמי שמעולם לא חווה את הכיכר האמיתית. לא חבל?
אין כל צורך במחקרים ובועדות בדיקה. את הטעות שנעשתה יש למחוק. כבוד ראש העיר חולדאי -- שלח כבר מחר צוות הריסה.
האתר שהיה פעם מקום לחגוג בו, הפך למקום לבכות בו...