יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

אדריכלות האבסורד: א. חלומות באספמייה של קורבוזיה



זאת התחלה של סידרת רשימות על אדריכלי-על ("Star-chitects") ואדריכלות אבסורדית שייצרו על הנייר או במציאות. הבעייה העיקרית עם אדריכלי-על היא שהם גוררים אחריהם שובל עצום של groupies – סטודנטים לארכיטקטורה מעריצים אשר גם הם רוצים חלק בתהילה, וממשיכים את דרכם האבסורדית של מושא הערצתם. מזמן רציתי לבטא את הרגשות השליליים אודות אדריכלות האבסורד. עידוד, השראה ודחיפה לעשות זאת עכשיו קיבלתי משני מקורות: (1) מהרצאה של ניקוס סלינגרוס בפקולטה לארכיטקטורה של אוניב' תל אביב, לפני כשבוע; (2) מקריאת ספרו של סִילבֶּר "אדריכלות האבסורד: כיצד הגאונים הביאו להשחתת פניה של אומנות מעשית".




ואתחיל בקורבּוּ , "הגדול מכולם". הנ"ל היה אחראי על תכנון עירוני במושבות צפון אפריקה, תחת שלטון וישי. בתפקידו זה ניסה לכפות על אזרחי העיר אלג'יר את הרס העיר המסורתית, (או חלקים גדולים ממנה) ולממש שם את חזונו (חלום הבלהות) אשר כלל בניין שאורכו מספר קילומטרים, ועל גגו אוטוסטרדה. ראש עיריית אלג'יר דחה בשאט נפש את הרעיון.




כזכור, גם על אזרחי פריס ניסה קורבוזיה תרגיל דומה: תחת השם Plan Voisine להרוס חלקים גדולים במרכז העיר, ליד נהר הסיין וכנסיית נוטרה-דאם, ולמקם, לאחר פינוי ההריסות, טורים טורים של מגדלי מגורים זהים.

מעניין אם פריס של קורבוזיה הייתה מחוללת השראה לשיר האהוב עלי " Grands-Boulevards " של איב מונטן http://www.jukebo.fr/yves-montand.html?mdtk=01948453

3 תגובות:

יאיר אמר/ה...

מהמקום בו אנו עומדים היום, קל מאוד ללגלג על קורבוזיה. הנסיון לבדוק איפה היינו היום ללא העבודות שלו, או לצורך העניין - ללא התנועה המודרנית - מורכב הרבה יותר.

לקחת שתי עבודות ולהוציא אותן מכל הקשר שהוא - זה קצת פשטני מדי.

את העבודות של קורבוזייה צריך לשפוט בהקשר של כל התנועה המודרנית. לא הוא לבד הביא לנו בניינים כמו, נגיד, בניין המינהלה של גבעת-רם (חשבתי עליו כי בו יש את ה-"בריסולה" - תריסי השמש שמאפיינים את קורבוזייה...) של דב כרמי - אלא הבניינים האלו הם תוצר של תנועה שלמה.

זה שהמודרניזם עשה הרבה נזק - אני מסכים אתך 100%. אמירות כמו "אמת בחומר", ו-"הצורה עוקבת אחרי הפונקציה" הרסו את העיצוב והאדריכלות שהיו לפני כן, וזרקו אותנו לחיפוש דרך, שהפוסט מודרניות והדקונסטרוקציה הם תוצרים שלו.

אנונימי אמר/ה...

שתי התופעות שאתה מבקר - כוכבות ומחיקת מסורות - הן תופעות קבועות במערכת הקפיטליסטית. השיח הציבורי עוסק כל העת במציאת כוכבים בכל תחומי החיים ובקידום תחליפים מודרניים לרעיונות מסורתיים. נדמה לי שגם אתה שותף לחשיבה הזו כשהיא נוגעת לתחומים שונים מארכיטקטורה. האם ייתכן שאותן תובנות שהגעת אליהן בתחום הארכיטקטורה תקפות גם בנוגע לתחומים האלו?

gooshdan אמר/ה...

יאיר

ללגלג תמיד קל. אני לעולם לא מלגלג. אני רציני כמו קיר.

קורבוזיה אשר היה פסל בחסד, וארכיטקט בעל יכולות מרחביות ואסתטיות יוצאות דופן, לא הבין דבר וחצי דבר בהתנהגות אנשים, וכך גם לא הבין מה נותן חיים לקהילה, לעיר ולרחוב. על כן הוא גם טרח למחוק את המושג "רחוב" מהלקסיקון האדריכלי, ואלפי פרחי ארכיטקטורה עשו כמוהו. עבורו האנשים שאיכלסו את יצירותיו היו סטטיסטים בסרטי הארכיטקטורה הגרדומנית שלו. קורבו היה הלגלגן כאשר "הסביר" לאנשים כיצד הם צריכים לחיות בתוך "מכונות המגורים" היעילות שלו. ובאמת, האים היו אלה מכונות יעילות?

אחד מאמצעי הפיסול שלו היה שובר השמש המגושם אשר נוצל על ידו להפקת צורות יפיפיות בחזיתות הבתים (אף אחד מהחקיינים לא הגיע לקרסוליו במשחקי האור והצל וגם הצבע). אך האלמנטים העצומים האלה למעשה הכפילו את השטח הבנוי של הבתים שלו, שהיו לפי דבריו "מכונות מגורים" יעילות. כמו אדריכלי-על שבאו אחריו, הוא דגל במסורת שהשתרשה לפיה בזבוז משאבי הלקוח "למען היושרה הארכיטקטונית" היא מעשה מוסרי. ואחריו וגם אחרי כל נושאי כליו (באשר הם שם בתבל) נגררו לקוחות מוסדיים לרוב אשר העניקו לו תקציבים נדיבים שלא באו מכיסם.

בברכה

דניאל