בניין ושמו מלפפון -- קומת הרחוב

יאיר הגיב:

"גם לדעתי יש בניינים נאים יותר, מצד שני כל אחד וטעמו... אבל זו הזווית הכי פחות חשובה. לא ראיתי את הבניין בעיניים, ואני לא יודע איך הוא בקומת הרחוב, ובעיקר - מבפנים. "

הרי לך יאיר המראה מהרחוב. הוא באמת הפתיע אותי לטובה. אבל בכל זאת אני אומר:

"כל הטעמים שווים -- אבל יש טעמים ששווים יותר"

אדריכלות הביזאר -- בניין ושמו מלפפון חמוץ The Gherkin

אני מאד אוהב את לונדון, אבל נזהר לא להכנס אל שדה הראיה של הבית הזה, יצירתו של עוד כוכב אדריכלות, נורמן פוסטר. על פי שמו (של הבית לא של האדריכל) ברור שיש אנשים שהוא מזכיר להם את אותו הירק. לי הוא מזכיר קליע של תותח. יש כאלה שרואים בו דמות אבר המין הזכרי. מבקרי אדריכלות אומרים את זה גם על מגדלים פחות פרובוקטיבים.

אבל, עם יד על הלב, אתם באמת אוהבים את היצירה הזאת ? (כמעט אמרתי "היצור הזה"). מעניין מה היה אומר עליו סיר כריסטופר ראן אשר הקתדרלה שלו באותה השכונה.

כמו בטקס נישואין נוצרי, אני מכריז: אם יש למישהו דעה -- זה זמן טוב להכריז עליה. (אני מוכן לספוג גם עלבונות, אבל רק תגידו! . . .

אדריכלות האבסורד, ד. גהרי מכה שוב: מוזיאון אי-הסובלנות

הבוקר קראתי בעיתון על תחייתו של מיזם בנייה בירושלים: מוזיאון הסובלנות. הכותב, פרופסור שמיר מתלונן על המיקום הבילתי סובלני של הפרויקט על אתר בית עלמין מוסלמי במרכז ירושלים. אצלי זה ניגן על מיתר אחר – לא פוליטי ולא משפטי. נזכרתי באדריכל פרנק גהרי שעליו כתבתי ברשימה קודמת. התחלתי לחטט בזיכרון האישי ומייד עברתי לזיכרון הקולקטיבי באמצעות מנוע גוגל. משם דליתי את התמונות של המיזם הגרוטסקי. והרי הם לפניכם:

אחד העקרונות שלימד אותי מורי המנוח האדריכל דני חבקין היה אודות נימוס אלמנטארי שבניין ראוי שיפגין כלפי הרחוב וכלפי סביבתו הבנויה. הנימוס והסובלנות אינן התכונות הבולטות של הבית הביזארי העומד לקום במרכז ירושלים.

מספרים מספרים, פרק א: רכב פרטי בערי ישראל

סידרה חדשה "מספרים מספרים" תנצל את שפע הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי להסתכל על עצמנו בראי המציאות. אני מתכוון להראות בעיקר תרשימים ולא טבלאות. אוסיף גם פרשנות.



רמת המינוע וגיל הרכב הם מדדים המשקפים מצב חברתי כלכלי.

התרשים מראה כי שני המדדים מתואמים ביניהם. ככל שבישוב גבוהה דרגת המינוע (כלי רכב פרטיים לנפש) כך גם הגיל הממוצע של כלי הרכב נמוך יותר. טוב, זה היה צפוי; אבל מה תוכן הדברים?


רוב האוכלוסייה היהודית מחזיקה במכוניות בנות 6 עד 10 שנים, וברוב היישובים דרגת המינוע היא בין 15% ל- 35%. בישובים הערביים המספרים הם: גיל רכב 10 עד 12, ודרגת מינוע 8% עד 22%


הערים החריגות כלפי מעלה: תל אביב 5, 45%, אבל זה צפוי למדי לעיר שהיא מרכז העסקים הראשי של המדינה. לוד במצב דומה לתל אביב וגם פתח תקווה ובני ברק. סביר שבשלושת הישובים הנ"ל רשומים כלי רכב פרטיים רבים והם בבעלות חברות מסחריות (נוכחתי בזאת לאחר קריאת ההערה של יאיר). רוב כלי רכב אלו חדשים וזה בולט בייחוד בבני ברק שם התפח מרכז עסקים משגשג בקצה המערבי של שדרות בן גוריון.

אדריכלות האבסורד: פרק ג' -- דה-קונסטרוקציה, דניאל ליבסקינד ושברי זכוכית

אולי אני שמרן, אבל כאשר אני נכנס לחדר ורואה תמונה תלוייה "על העוקם", יש לי נטייה ליישר אותה. ובשאני רואה ביצירה ארכיטקטונית פינה עם זווית חדה, אני נזכר במה שאמר המורה שלי לתכנון אל מנספלד: "זאת פינה, שהסבתא שלי הייתה אומרת, שטוב להשתין בה". סליחה על הגסות.

האסוציאציה האוטומטית שלי לזוויות חדות ו/או לחלל המכיל כאלה (non-convex space) היא של שברי זכוכית. חללים כאלה הם גם מכוערים, וגם מאד לא מועילים או יעילים. נסו אתם לרהט חדר שזאת צורתו:

שברי זכוכית היא האסוציאציה החוזרת אלי כל פעם שאני נתקל באדריכלות דה-קןנסטרוקטיבית, כמו למשל, זאת של דניאל ליבסקינד. אני מן הסתם רדוף, ויש לי תסביך דקירה . . .

ובכן גם לחיפאים מגיעה קצת דה-קונסטרוקציה . . .

ארכיטקטורה של האבסורד: פרק ב' -- הבלדה של פרנק וגהרי

להזכירכם, היו חיי תרבות גם לפני בילבאו. מוזיאון גוגנהיים בניו יורק (פרנק לוייד רייט – גם הוא בכוכבים). ראו את היצירה הנפלאה הזאת המורכבת מצורות פשוטות ומובנות, ועם זאת יוצרת מציאות מורכבת, מהנה את העין, חייה בשלום עם הרחוב, עם הבתים השכנים ועם הולכי הרגל על המדרכה. הבית הזה יושב כל כך טוב בתוך החלקה הקטנה שלו, והעוברים ושבים כאילו מוזמנים לשבת על הגדר, ומוזמנים "לטייל" להם בנחת וללא מורא פנימה.

והנה לפניכם הגאון התורן – הגוגי של בילבאו; היצירה ששמה את בילבאו על מפת העולם; הפלא השמיני. בנין קר ומנוכר שמגמד את כל סביבתו ובעיקר את המבקרים. אין בו שמץ של רמז אודות הפעילות האקזיביציונית שהוא אמור לשכן, שכן הוא עצמו הוא מתיימר להיות יצירת האומנות – ומה שבפנים, מה כבר אפשר לצפות אחרי זעזוע פלסטי אלים כל כך? הבניין הוא האקזיביט ויוצרו אקזביציוניסט.

בתים ליד מים תמיד נראה טוב, זוכרים את הבית על האשד?

אבל בית המתכת הזה מזכיר תמונות של אניית מלחמה עצומה בגודלה משנות ה-1920, ההולכת ונבנית במספנה בהמבורג. מצמרמר.

האם דרך הסימטה האפילה והמפחידה הזו נכנס הקהל (השוו נא לפתח הכניסה של גוגי בניו יורק). לי זה מזכיר מקום שנועד להפחיד ילדים רעים . . . או אולי אתר אידאלי לאנסים ונרקומנים.

טוב, נעבור אל זווית יותר מחמיאה . . . אופס! טעיתי! זה בכלל לא גוגי בילבאו. או שכן? . . .

אדריכלות האבסורד: א. חלומות באספמייה של קורבוזיה

זאת התחלה של סידרת רשימות על אדריכלי-על ("Star-chitects") ואדריכלות אבסורדית שייצרו על הנייר או במציאות. הבעייה העיקרית עם אדריכלי-על היא שהם גוררים אחריהם שובל עצום של groupies – סטודנטים לארכיטקטורה מעריצים אשר גם הם רוצים חלק בתהילה, וממשיכים את דרכם האבסורדית של מושא הערצתם. מזמן רציתי לבטא את הרגשות השליליים אודות אדריכלות האבסורד. עידוד, השראה ודחיפה לעשות זאת עכשיו קיבלתי משני מקורות: (1) מהרצאה של ניקוס סלינגרוס בפקולטה לארכיטקטורה של אוניב' תל אביב, לפני כשבוע; (2) מקריאת ספרו של סִילבֶּר "אדריכלות האבסורד: כיצד הגאונים הביאו להשחתת פניה של אומנות מעשית".

ואתחיל בקורבּוּ , "הגדול מכולם". הנ"ל היה אחראי על תכנון עירוני במושבות צפון אפריקה, תחת שלטון וישי. בתפקידו זה ניסה לכפות על אזרחי העיר אלג'יר את הרס העיר המסורתית, (או חלקים גדולים ממנה) ולממש שם את חזונו (חלום הבלהות) אשר כלל בניין שאורכו מספר קילומטרים, ועל גגו אוטוסטרדה. ראש עיריית אלג'יר דחה בשאט נפש את הרעיון.

כזכור, גם על אזרחי פריס ניסה קורבוזיה תרגיל דומה: תחת השם Plan Voisine להרוס חלקים גדולים במרכז העיר, ליד נהר הסיין וכנסיית נוטרה-דאם, ולמקם, לאחר פינוי ההריסות, טורים טורים של מגדלי מגורים זהים.

מעניין אם פריס של קורבוזיה הייתה מחוללת השראה לשיר האהוב עלי " Grands-Boulevards " של איב מונטן http://www.jukebo.fr/yves-montand.html?mdtk=01948453

להשקיע בעתיד הפרטי ובו-זמנית בעתיד הלאומי

עכשיו, לאחר המפולת בבורסה והדאגה שמע המצב הכלכלי עוד יחמיר, רבים שואלים מה אפשר לעשות כדי להגן על הרכוש שנותר. ישנו כלל ידוע שעובד ברוב המקרים: כאשר כולם מוכרים, זה הזמן לקנות. ובכן, מי שהשקל עוד נותר בכיסו ראוי שיסתכל דרומה.

אזור עוטף באר שבע נמצא בתחילתו של תהליך השקעות ממלכתיות הצפויות, תוך 5 עד 10 שנים, לחזק אותו כלכלית, ועקב כך לחזק את שוק המקרקעין האזורי. להלן מפה המתארת את תכנית פריסת מחנות צה"ל. המפה לקוחה מתוך האתר "העברת מחנות צה:ל לנגב" שראוי לקרוא אותו בעיון. http://www.negev.mod.gov.il/mahanot.htm

במקביל לבסיסים, אמורות להתבצע השלוחות הדרומיות של רכבת ישראל ושל כביש חוצה מחבר ישראל. המסילה הכפולה בין אשדוד לבאר שבע תחבר לרשת הרכבות את הערים הנשכחות שדרות, נתיבות ואופקים, וכך תחולל מסדרון תחבורה ובינוי בעל פוטנציאל צמיחה, כאשר בשני קצותיו יישובי עוגן חזקים: מצפון, אשדוד שהיא העיר מהירת הצמיחה במדינה, ומדרום, באר שבע שצפוייה להתחזק משמעותית עקב תהליך פיתוח הבסיסים. מערכת הבטחון אמורה להשלים את עורקי התחבורה המהירה לפחות עד צומת הנגב, האתר המיועד לקרית ההדרכה.

ההזדמנות קיימת – נצלו אותה.

הכיכר שהפכה לגשר הולכי רגל

צילמתי את האתר שבטעות ממשיכים לקרוא לו "כיכר דיזנגוף". בתמונה רואים אותו בערוותו: גשר הולכי רגל מיותר, עלוב ומלוכלך שנישל את מי שהיתה פעם הכיכר היפה והחגיגית ביותר של העיר הלבנה.

כמו פיל ענק רובץ בחנות חרסינה, הפלטפורמה המיותרת דורסת והורסת את כל שאריות החלל העגול והמזמין שהיה פעם ואינונו עוד.

הנה תמונה נוסטלגית למי שעוד זוכר, ולמי שמעולם לא חווה את הכיכר האמיתית. לא חבל?

אין כל צורך במחקרים ובועדות בדיקה. את הטעות שנעשתה יש למחוק. כבוד ראש העיר חולדאי -- שלח כבר מחר צוות הריסה.

האתר שהיה פעם מקום לחגוג בו, הפך למקום לבכות בו...