אני מת על החומוסייה הזאת, ובכל זאת אומר כי זה לא מנומס לפלוש ברגל גסה כל כך אל רשות הרבים. מרוב צמחים ועציצים נותר מעבר צר מאד לי ולשכמותי העוברים כאן מדי יום ביומו.
יום שני, 31 באוגוסט 2009
מכשולים בתחום הולכי הרגל
אני מת על החומוסייה הזאת, ובכל זאת אומר כי זה לא מנומס לפלוש ברגל גסה כל כך אל רשות הרבים. מרוב צמחים ועציצים נותר מעבר צר מאד לי ולשכמותי העוברים כאן מדי יום ביומו.
יום ראשון, 30 באוגוסט 2009
יום שבת, 29 באוגוסט 2009
סרט אימה
וירד מתחת לקו האדום - מפלס הכינרת;
הגשמים פסקו (בגלל תועבת ההומואים)
ונותרה לה יבשה הצנרת.
ואם נותרה עדיין טיפה
נשטוף המכונית עם צינור הגינה,
ושוב מודיע הקריין שירד מפלס הכינרת
זאת לא המציאות, אנחנו סתם בסרט
ברחובות העיר אני לא מרגיש בטוח
על קו המים האמרים טסים כרוח
אופנוענים קורעים את הטיילת והמדרכות
מזגזגים בין המשתזפים וחורשים את החולות.
רחובות העיר ממש לא בטוחים
מזמן כאן לא ראיתי שוטרים במדים,
פקחי עירייה פושטים על כל העיר
דוחות חנייה רושמים למכביר
אך לנהג העבריין הס מלהעיר
פן יתעצבן עלם-החן וישלוף סכין
זאת לא המציאות, זאת ארץ סין
השופטים אנשי חמלה ורחמים
עסוקים מתלבטים ביניהם בלחש:
זה לא ממש רוצח, זה איש תמים
שאשתו אותו סובבה בכחש;
ובכלל נשים ממהרות להתלונן
שחייהן בסכנה ואיש עליהן לא מגן
ומתי הן סוף-סוף בשוטרים תתחשבנה
ולא על כל שטות (או סטירה קטנה) תייבבנה
כי למערכת החוק יש מספיק עבודה
לטפל בסידרת נבחרי האומה
להאזין בסתר לכל חבר כנסת
לתפוס ת'רעים נוכח אומה כועסת
להביא השרים המועלים לדין
זאת לא המציאות – זה סרט "גונגה דין"
החיילים הנקרעים בחום ובחולות
נפצעים ומתים ומבצעים את הפקודות
כל אותו הזמן זועמים על העוולות
לא ממש מזדהים עם הכיפות השחורות;
חייליו של אלוהים המשרתים את אל-צבאות
מתמידים בלימודי קודש ותפילות
אומרים את המילים ומטקסים את הטקסים
ואין להם האומץ לצאת אל החיים
מביאים לעולם ילדים ללא חשבון
שלומדים רק תורה, לא אנגלית ולא חשבון
ניזונים ממיסים של אזרחים מן השורה
שהולכים לעבודה ועושים צבא
ונושאים על כתפיהם את חצי האומה
של אוכלי חינם אפופי קדושה.
זאת לא המציאות, זו ארץ אחרת
זאת לא המציאות, אנחנו סתם בסרט
מבוגרים משחקים בשוטרים וגנבים
יורים זה בזה ולפעמים מחטיאים
משפחה מבלה על שפת המים
צרור תת-מקלע נורה לשוליים
הורג את האימא וחומל על השאר
אב עם ילדיו – זה מה שנותר
מבוגרים משחקים במשחק של ממש
זאת לא המציאות זה "סינמה בלש"
ילדים קטנים חולמים חלום רע
על אימא אמבטייה ועל סבא מזוודה
ועכשיו הם ישנים עם הדגים
ואותם מחפשים גדודים של מתנדבים
אז נגיד כבר לילה טוב, ונמשיך בשיט
ברוכים הבאים – הכי טוב בבית
מרצים ופרופסורים יפים עד נפש
שונאים את המדינה ומטיחים בה רפש
ממשיכים לחיות בישראל עם הטרגדיה
ובחופשה חוגגים עם עמיתים בשבדיה;
והמשכורת כרגיל כל חודש נכנסת
באישור האוצר וועדות הכנסת
קרן השתלמות נקייה ממסים
תומכת בנסיעה ומכסה ת'כרטיסים;
אז תגידו חברייה, מה טוב מה נעים
האם זאת איננה סידרה מהסרטים?
יום שבת, 15 באוגוסט 2009
בגלל עודף טבחים התבשיל המרחבי מאכזב
"...כיום התכנון העירוני בישראל מכוון ע”י שלל משרדי ממשלה שעובדים כל אחד בנפרד מהשני כאשר הבולטים שבהם הם משרדי הפנים, התחבורה, התשתיות, והשיכון וכמובן מינהל מקרקעי ישראל. אוסף האינטרסים של משרדים אלה בשילוב עם הסמכויות החלקיות שיש לכל אחד מהם מכביד מאוד על כל אפשרות ליצור מקומות עירוניים בישראל שלא כרוכים בבזבוז אנרגטי קיצוני ופגיעה הרסנית בסביבה. מכיוון שבזמן הקרוב ארדן לא ימצא את הזמן לצלול לתוך נבכי התכנון העירוני ולמשרדו גם אין סמכויות כרגע בתחום..." בעקבות המפגש עם השר להגנת הסביבה.
התוצאה היא שלמרות שפע המומחים שבינינו (ובהם גם מוכרים בעולם), הסנדלר הולך יחף. ישראל היא דוגמה בולטת של כשל סביבתי/מרחבי/אורבני בתחומים חיוניים, כגון:
- תלות כמעט מוחלטת ברכב מנועי וממנה נגזרים גודש חמור בכבישים וזיהום אוויר ושפע תאונות דרכים
- פיתוח שימושי קרקע חד תכליתיים המעצימים את התלות ברכב הפרטי ומדכאים את אחד מסממני החיות העירונית החשובים – סביבה הולמת להולכי רגל
- גופי מים עיליים ותת קרקעיים מיובשים, מזוהמים ורעילים שרובם אינם אלא תעלות ביוב של שפכים עירוניים ותעשיתיים
- הכינרת – מאגר המים החשוב ביותר במדינה עומד בפני הכחדה; הירדן מזמן הפך לתעלת שפכים; ים המלח הולך ונעלם ובמקביל מתרבים הבולענים
- ניהול כושל של פסולת ביתית ותעשיתית עד כדי הרס בלתי הפיך של הסביבה הטבעית ואיום על בריאות ואף על חיי אדם.
בנוסף על הנתק הבינמשרדי הקיים בשלטון המרכזי, מתקיים גם נתק לא בריא בין יחידות ההכשרה המקצועית בתחום התכנון המרחבי. בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בה לימדתי, כמעט שלא הייתה קיימת תקשורת בין מנחי הסטודיו של מסלול האדריכלות ואלה של המסלול לתכנון עיר ואזור. הייתרון הפוטנציאלי של לימוד בקבוצות מעורבות משני המסלולים לא נוצל, וכמעט לא עלה על הפרק. ניסיתי לשנות זאת אבל נכשלתי. נראה לי כי בהווה, כאשר לימודי תכנון עירוני מתפשטים בקרב מוסדות ההשכלה הגבוהה, ובמקביל לימודי אדריכלות, אותו מצב של שתי קבוצות זרות זו לזו מתגבש בשאר האוניברסיטאות.
תכנון ערים ותכנון תחבורה גם הם שני מסלולי לימוד שראויים לחבור חיבור הדוק ו/או להציע תאר משולב דו-חוגי. גם רעיון זה עלה בטכניון ונפל הודות "לקנאת סופרים" ומשחקי אגו. נראה לי שאם נרצה לשפר ולו במעט את מצב הסביבה המרחבית (הבנוייה והטבעית), אזי מוטב שנתחיל להאזין זה לזה, לפרגן אחד לשני, ולשתף פעולה במקום להכשיל זה את זה. האם אנחנו מסוגלים?
ולבסוף אזכיר את שפע הגופים ההתנדבותיים שעניינם הסביבה המרחבית. השפעתם יכולה להיות חיובית יותר ומורגשת יותר אילו היו טורחים לפעול תחת מטרייה מתואמת אחת, משפרים את רמת היידע המקצועי של חבריהם, מכוונים את פעולותיהם על פי סולם קדימויות המסוגל להבחין בין עיקר וטפל, ומודעים לכך שאין ארוחות חינם. בהקשר הזה אני עדיין טוען כי עיכוב קו הרכבת המהיר לירושלים הוא מחיר גבוה מדי אפילו בהתחשב בנזק שיגרם לסביבה הטבעית שבדרך.
יום שבת, 1 באוגוסט 2009
זה לא רק הרכבת, זה גם מה שמסביב – סטוקהולם רבתי
בחלק א של חיבור זה ניתן תאור עקרוני של פיתוח מסביב לרכבת. נסתכל עכשיו על מקרה קונקרטי – עיר מטרופולינית (מרובת מוקדים) שעשתה את זה בגדול, סטוקהולם רבתי. לראשונה נודע לי על כך שסטוקהולם היא מטרופולין מסילה מתוך ספרו של פרופ' רוברט סרברו, איש אוניב' ברקלי (Bernick & Cervero, Transit Villages of the 21st Century) , ומשם גם לקוחה המפה שלהלן. עיריית סטוקהולם השכילה לעשות, וכבר בתחילת המאה ה-20 רכשה קרקעות חקלאיות מסביבה על מנת לאפשר את צמיחתה של עיר הבירה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה יזמו יחד השלטון המרכזי והמקומי את סדרת ערי הלווין בשילוב עם רשת הרכבת הפרברית שחלקה הגדול עובר במנהרות, ועל כן גם נקראת Tunnel-Bana.
המפה, על פי סרברו, מראה את יישובי הלווין ואת רשת הטונל-בנה. הצבעים משקפים את סדר הקמת היישובים.
· הגל הראשון (כחול): ואלינגבי, פארסטה וסקארהולמן
· השני (סגול): טנסה ורינקבי
· השלישי (אדום): צ'יסטה וסקרפנייק
· הרביעי (ירוק): האמרבי, פרבר רכבת קלה עם תכנון ירוק. השלב הראשון מאוכלס.
ביקרתי בשש מתוך אותן שבע ערי לווין של סטוקהולם ובפרבר קרוב המשורת על ידי רכבת קלה ומתוכנן בחשיבה ירוקה. בהמשך אראה צילומים של אותם הישובים. הקונצפט התעסוקתי מגדיר את היישובים הללו לא כערי שינה בלבד, אלא כערים מעורבות של מגורים ותעסוקה. בגל הערים הראשון יחס מקומות העבודה לדירות הוא בסביבות 1. עיר המדע צ'יסטה היא יוצאת דופן ומכילה פי 4 מקומות עבודה ממספר דירות. סקרפנייק וטאבי תוכננו ליחס קטן בהרבה, בסביבות 0.6.
למרות ההפרשים ביחס המשרות למגורים, בכל ערי הלווין עובדים אנשים רבים, חלקם מקומיים, חלקם מערי לווין שכנות ורבים מגיעים מהעיר המרכזית, סטוקהולם. לפיכך יש ניצול גבוה של שירותי הרכבת. היא נוסעת מלאה בשני הכיוונים גם בתחילת יום העבודה וגם בסופו.
כדי להבין את ההשפעה העצומה שיש לפיתוח מסביב לרכבת על התנהגות היוממים תושבי סטוקהולם רבתי, מספיק לראות את ממצאי פיצול הנסיעות הלקוח מתוך ספרם של ברניק וסרברו (תרשים 11.3 בעמוד 304):
ואלינגבי היא עיר הלווין הידועה מכולן. בשנות ה- 1950/60 היא כיכבה בספרות התכנון של העולם המערבי מאחר והייתה אחת מן הערים החדשות שנבנו כחלק מנחשול הבנייה של ערים חדשות באירופה ובאנגליה המשתקמות מתלאות מלחמת העולם השנייה. תחנת רכבת ה-T מוקמה בטבורו של מרכז העסקים הראשי, וסביבה, במרחק נגיעה, הוקמה טבעת של בתי מגורים מרובי קומות.
תפסנו אזימוט אל המגדל הגבוה המסמן את מרכז העיר, חזרנו אל המרכז וחצינו את התחנה. מעברה השני התגלתה רחבת הכניסה לאריקסון סיטי. אל מול בניין המטה של אריקסון מזדקר המגדל שהנחה את דרכנו: בנין הפקולטה למדעי המחשב של אוניברסיטת סטוקהולם. משם והלאה משתרע הרחוב ראשי של אזור התעסוקה. קצת סטרילי, אבל מטופח להפליא.
לקח סטוקהולם
הסיור הויטואלי בערי הלווין של סטוקהולם מראה שמושג קהילת מסילה אינו רק רעיון תיאורטי, אלא תחדיש בר-יישום שאימוצו מחולל מקומות אורבניים רב תכליתיים בני קיימא. האופי של מקום כזה אינו אחיד, והוא מותאם הן לסביבה המקיפה הגשמית והתרבותית ואפילו האופנתית ארכיטקטונית. אבל ישנם מספר אופינים חשובים החוזרים על עצמם:
- מיקום התחנה בטבורו של המרכז הקהילתי-מסחרי-תעסוקתי
- תמהיל רב תכליתי של שימושי קרקע
- סביבה המעודדת הליכה, אופניים ונסיעה ברכבת, וממזערת נסיעות ברכב פרטי
- מיקום טבעות מגורים עוטפות תחנה עם מפל צפיפות נופל עם הריחוק מהמרכז
- עומק בינוי של לא יותר ממרחק הליכה של רבע שעה מהתווך עד לטבע לא מבונה