יום שני, 31 באוגוסט 2009

מכשולים בתחום הולכי הרגל

בתי קפה על מדרכות תל אביב הם נכס עירוני -- מי לא אוהב אותם? אבל "יש גבול לכל דבר טוב" ואני מתכוון לגבול מרחבי.



אני מת על החומוסייה הזאת, ובכל זאת אומר כי זה לא מנומס לפלוש ברגל גסה כל כך אל רשות הרבים. מרוב צמחים ועציצים נותר מעבר צר מאד לי ולשכמותי העוברים כאן מדי יום ביומו.




וכאן מישהו הוציא את כל המשרד שלו אל רשות הרבים





צומת פרישמן דיזנגוף צד מערב. הצומת כיעד מבוצר, מאותת להולכי הרגל: חייבים לעשות עיקוף. זהו אחד השרידים מתקופת הרומן שלנו עם המכונית הפרטית. אבל הרומן כבר נגמר! הלאה "גדר ההפרדה"!











צומת פרישמן ודיזנגוף צד דרום מזרח. פעם, הייתה כאן מדרכה ברוחב הנדיב של דיזגוף, 7 מטר וקצת. ואז, בשיא הבועה הנדל"נית של סוף המאה הקודמת (circa 1996) נולד פרוייקט כבד בצומת. כמקובל, פלשה "מסגרת הבניין" אל מעבר לתחום המגרש; אבל, אל דאגה, מדובר במצב זמני, (1996 עד 2009 ועוד המנוף נטוי). וחוצמזה, הרי נותר מספיק מרחב למעבר העוברים ושבים -- ראו בתמונות שלהלן.


לא נורא, מדובר במטרה טובה: עדיין אפשר לרכוש (על הנייר) כחצי מהדירות שנותרו, במחיר עובר לסוחר של לא יותר מ - 8,000 דולר ארה,ב למ"ר.













יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

כלי רכב בתחום הולכי הרגל בתל אביב

מה טוב ומה נעים לחנות במקום מוצל


זה גם די קרוב לדואר ולבנק


וואו, הצלחתי! ולעזזל העוברים ושבים

המדרכה רחבה, אז למי אני כבר מפריע?

תראו איזו מכונית יפה!

אופס, נתקעתי על מעבר החצייה

זה נראה בדיוק כמו מקום שהכינו עבורי...














יום שבת, 29 באוגוסט 2009

סרט אימה

הקריין ברדיו מודיע שהנחלים הזדהמו ויבשו
וירד מתחת לקו האדום - מפלס הכינרת;
הגשמים פסקו (בגלל תועבת ההומואים)
ונותרה לה יבשה הצנרת.
ואם נותרה עדיין טיפה
נשטוף המכונית עם צינור הגינה,
ושוב מודיע הקריין שירד מפלס הכינרת
זאת לא המציאות, אנחנו סתם בסרט

ברחובות העיר אני לא מרגיש בטוח
על קו המים האמרים טסים כרוח
אופנוענים קורעים את הטיילת והמדרכות
מזגזגים בין המשתזפים וחורשים את החולות.
רחובות העיר ממש לא בטוחים
מזמן כאן לא ראיתי שוטרים במדים,
פקחי עירייה פושטים על כל העיר
דוחות חנייה רושמים למכביר
אך לנהג העבריין הס מלהעיר
פן יתעצבן עלם-החן וישלוף סכין
זאת לא המציאות, זאת ארץ סין


השופטים אנשי חמלה ורחמים
עסוקים מתלבטים ביניהם בלחש:
זה לא ממש רוצח, זה איש תמים
שאשתו אותו סובבה בכחש;
ובכלל נשים ממהרות להתלונן
שחייהן בסכנה ואיש עליהן לא מגן
ומתי הן סוף-סוף בשוטרים תתחשבנה
ולא על כל שטות (או סטירה קטנה) תייבבנה
כי למערכת החוק יש מספיק עבודה
לטפל בסידרת נבחרי האומה
להאזין בסתר לכל חבר כנסת
לתפוס ת'רעים נוכח אומה כועסת
להביא השרים המועלים לדין
זאת לא המציאות – זה סרט "גונגה דין"

החיילים הנקרעים בחום ובחולות
נפצעים ומתים ומבצעים את הפקודות
כל אותו הזמן זועמים על העוולות
לא ממש מזדהים עם הכיפות השחורות;
חייליו של אלוהים המשרתים את אל-צבאות
מתמידים בלימודי קודש ותפילות
אומרים את המילים ומטקסים את הטקסים
ואין להם האומץ לצאת אל החיים
מביאים לעולם ילדים ללא חשבון
שלומדים רק תורה, לא אנגלית ולא חשבון
ניזונים ממיסים של אזרחים מן השורה
שהולכים לעבודה ועושים צבא
ונושאים על כתפיהם את חצי האומה
של אוכלי חינם אפופי קדושה.
זאת לא המציאות, זו ארץ אחרת
זאת לא המציאות, אנחנו סתם בסרט


מבוגרים משחקים בשוטרים וגנבים
יורים זה בזה ולפעמים מחטיאים
משפחה מבלה על שפת המים
צרור תת-מקלע נורה לשוליים
הורג את האימא וחומל על השאר
אב עם ילדיו – זה מה שנותר
מבוגרים משחקים במשחק של ממש
זאת לא המציאות זה "סינמה בלש"


ילדים קטנים חולמים חלום רע
על אימא אמבטייה ועל סבא מזוודה
ועכשיו הם ישנים עם הדגים
ואותם מחפשים גדודים של מתנדבים
אז נגיד כבר לילה טוב, ונמשיך בשיט
ברוכים הבאים – הכי טוב בבית


מרצים ופרופסורים יפים עד נפש
שונאים את המדינה ומטיחים בה רפש
ממשיכים לחיות בישראל עם הטרגדיה
ובחופשה חוגגים עם עמיתים בשבדיה;
והמשכורת כרגיל כל חודש נכנסת
באישור האוצר וועדות הכנסת
קרן השתלמות נקייה ממסים
תומכת בנסיעה ומכסה ת'כרטיסים;
אז תגידו חברייה, מה טוב מה נעים
האם זאת איננה סידרה מהסרטים?

יום שבת, 15 באוגוסט 2009

בגלל עודף טבחים התבשיל המרחבי מאכזב

דבר מצחיק קרה לי בדרך אל הבלוג: יואב לרמן הקדים לאמר את מה שרציתי לכתוב אני. (צדיקים, אחרים עושים את מלאכתם). והרי דבריו:


"...כיום התכנון העירוני בישראל מכוון ע”י שלל משרדי ממשלה שעובדים כל אחד בנפרד מהשני כאשר הבולטים שבהם הם משרדי הפנים, התחבורה, התשתיות, והשיכון וכמובן מינהל מקרקעי ישראל. אוסף האינטרסים של משרדים אלה בשילוב עם הסמכויות החלקיות שיש לכל אחד מהם מכביד מאוד על כל אפשרות ליצור מקומות עירוניים בישראל שלא כרוכים בבזבוז אנרגטי קיצוני ופגיעה הרסנית בסביבה. מכיוון שבזמן הקרוב ארדן לא ימצא את הזמן לצלול לתוך נבכי התכנון העירוני ולמשרדו גם אין סמכויות כרגע בתחום..."
בעקבות המפגש עם השר להגנת הסביבה.


התוצאה היא שלמרות שפע המומחים שבינינו (ובהם גם מוכרים בעולם), הסנדלר הולך יחף. ישראל היא דוגמה בולטת של כשל סביבתי/מרחבי/אורבני בתחומים חיוניים, כגון:


  • תלות כמעט מוחלטת ברכב מנועי וממנה נגזרים גודש חמור בכבישים וזיהום אוויר ושפע תאונות דרכים

  • פיתוח שימושי קרקע חד תכליתיים המעצימים את התלות ברכב הפרטי ומדכאים את אחד מסממני החיות העירונית החשובים – סביבה הולמת להולכי רגל

  • גופי מים עיליים ותת קרקעיים מיובשים, מזוהמים ורעילים שרובם אינם אלא תעלות ביוב של שפכים עירוניים ותעשיתיים

  • הכינרת – מאגר המים החשוב ביותר במדינה עומד בפני הכחדה; הירדן מזמן הפך לתעלת שפכים; ים המלח הולך ונעלם ובמקביל מתרבים הבולענים

  • ניהול כושל של פסולת ביתית ותעשיתית עד כדי הרס בלתי הפיך של הסביבה הטבעית ואיום על בריאות ואף על חיי אדם.

בנוסף על הנתק הבינמשרדי הקיים בשלטון המרכזי, מתקיים גם נתק לא בריא בין יחידות ההכשרה המקצועית בתחום התכנון המרחבי. בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בה לימדתי, כמעט שלא הייתה קיימת תקשורת בין מנחי הסטודיו של מסלול האדריכלות ואלה של המסלול לתכנון עיר ואזור. הייתרון הפוטנציאלי של לימוד בקבוצות מעורבות משני המסלולים לא נוצל, וכמעט לא עלה על הפרק. ניסיתי לשנות זאת אבל נכשלתי. נראה לי כי בהווה, כאשר לימודי תכנון עירוני מתפשטים בקרב מוסדות ההשכלה הגבוהה, ובמקביל לימודי אדריכלות, אותו מצב של שתי קבוצות זרות זו לזו מתגבש בשאר האוניברסיטאות.



תכנון ערים ותכנון תחבורה גם הם שני מסלולי לימוד שראויים לחבור חיבור הדוק ו/או להציע תאר משולב דו-חוגי. גם רעיון זה עלה בטכניון ונפל הודות "לקנאת סופרים" ומשחקי אגו. נראה לי שאם נרצה לשפר ולו במעט את מצב הסביבה המרחבית (הבנוייה והטבעית), אזי מוטב שנתחיל להאזין זה לזה, לפרגן אחד לשני, ולשתף פעולה במקום להכשיל זה את זה. האם אנחנו מסוגלים?



ולבסוף אזכיר את שפע הגופים ההתנדבותיים שעניינם הסביבה המרחבית. השפעתם יכולה להיות חיובית יותר ומורגשת יותר אילו היו טורחים לפעול תחת מטרייה מתואמת אחת, משפרים את רמת היידע המקצועי של חבריהם, מכוונים את פעולותיהם על פי סולם קדימויות המסוגל להבחין בין עיקר וטפל, ומודעים לכך שאין ארוחות חינם. בהקשר הזה אני עדיין טוען כי עיכוב קו הרכבת המהיר לירושלים הוא מחיר גבוה מדי אפילו בהתחשב בנזק שיגרם לסביבה הטבעית שבדרך.

יום שבת, 1 באוגוסט 2009

זה לא רק הרכבת, זה גם מה שמסביב – סטוקהולם רבתי

סטוקהולם רבתי – מטרופולין מסילה

בחלק א של חיבור זה ניתן תאור עקרוני של פיתוח מסביב לרכבת. נסתכל עכשיו על מקרה קונקרטי – עיר מטרופולינית (מרובת מוקדים) שעשתה את זה בגדול, סטוקהולם רבתי. לראשונה נודע לי על כך שסטוקהולם היא מטרופולין מסילה מתוך ספרו של פרופ' רוברט סרברו, איש אוניב' ברקלי (Bernick & Cervero, Transit Villages of the 21st Century) , ומשם גם לקוחה המפה שלהלן. עיריית סטוקהולם השכילה לעשות, וכבר בתחילת המאה ה-20 רכשה קרקעות חקלאיות מסביבה על מנת לאפשר את צמיחתה של עיר הבירה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה יזמו יחד השלטון המרכזי והמקומי את סדרת ערי הלווין בשילוב עם רשת הרכבת הפרברית שחלקה הגדול עובר במנהרות, ועל כן גם נקראת Tunnel-Bana.



המפה, על פי סרברו, מראה את יישובי הלווין ואת רשת הטונל-בנה. הצבעים משקפים את סדר הקמת היישובים.


· הגל הראשון (כחול): ואלינגבי, פארסטה וסקארהולמן
· השני (סגול): טנסה ורינקבי
· השלישי (אדום): צ'יסטה וסקרפנייק
· הרביעי (ירוק): האמרבי, פרבר רכבת קלה עם תכנון ירוק. השלב הראשון מאוכלס.

ביקרתי בשש מתוך אותן שבע ערי לווין של סטוקהולם ובפרבר קרוב המשורת על ידי רכבת קלה ומתוכנן בחשיבה ירוקה. בהמשך אראה צילומים של אותם הישובים. הקונצפט התעסוקתי מגדיר את היישובים הללו לא כערי שינה בלבד, אלא כערים מעורבות של מגורים ותעסוקה. בגל הערים הראשון יחס מקומות העבודה לדירות הוא בסביבות 1. עיר המדע צ'יסטה היא יוצאת דופן ומכילה פי 4 מקומות עבודה ממספר דירות. סקרפנייק וטאבי תוכננו ליחס קטן בהרבה, בסביבות 0.6.

למרות ההפרשים ביחס המשרות למגורים, בכל ערי הלווין עובדים אנשים רבים, חלקם מקומיים, חלקם מערי לווין שכנות ורבים מגיעים מהעיר המרכזית, סטוקהולם. לפיכך יש ניצול גבוה של שירותי הרכבת. היא נוסעת מלאה בשני הכיוונים גם בתחילת יום העבודה וגם בסופו.

כדי להבין את ההשפעה העצומה שיש לפיתוח מסביב לרכבת על התנהגות היוממים תושבי סטוקהולם רבתי, מספיק לראות את ממצאי פיצול הנסיעות הלקוח מתוך ספרם של ברניק וסרברו (תרשים 11.3 בעמוד 304):


בתרשים בולט משקלה הנמוך של המכונית הפרטית בכל שלוש הקבוצות וכן גם המשקל הגבוה של הולכי רגל ורוכבי אופניים בין הגרים ועובדים בתוך עיר לווין.


יישובי הלווין של סטוקהולם
ואלינגבי

ואלינגבי היא עיר הלווין הידועה מכולן. בשנות ה- 1950/60 היא כיכבה בספרות התכנון של העולם המערבי מאחר והייתה אחת מן הערים החדשות שנבנו כחלק מנחשול הבנייה של ערים חדשות באירופה ובאנגליה המשתקמות מתלאות מלחמת העולם השנייה. תחנת רכבת ה-T מוקמה בטבורו של מרכז העסקים הראשי, וסביבה, במרחק נגיעה, הוקמה טבעת של בתי מגורים מרובי קומות.








עם צמיחתה, נעטפה הטבעת הראשונה בבתי דירות טוריים בני 3-4 קומות, ומאוחר יותר נתווספו בתים טוריים צמודי קרקע.








היום, במלאות כחמישים שנה להווסדה, מרכז העיר עובר שיפוץ והרחבה, וכל התכניות מוצגות עם פירוט מלא על לוח מודעות הממוקם בראש חוצות.הגדלת המרכז, התכנית והגשמתה





סקארהולמן

סקארהולמן, בת אותו דור של ואלינגבי, דומה לה מאד עם מרכז עוטף תחנה וחגורת מגורים המקיפה את המרכז וצמודה אליו. אלא שכאן נעדרים מרובי הקומות. כאן, כמו בואלינגבי, לכנסייה על מגדל פעמוניה מיקום מכובד בלב המרכז.




ריננקבי וטנסה

רינקבי וטנסה, שתיהן בנות הדור השני, שתיהן על אותו קו טונלבאנה ובשכנות של תחנה אחת. שתיהן גם מאופיינות על ידי מנה גבוהה של תושבים שמוצאם בארצות האיסלם. כאן, כמו בערי הלווין של הדור הראשון, ואולי אף יותר, הפרדה חזקה מאד בין הולך הרגל והמכונית. זה ניכר לא רק באזור המרכז אלא גם באופן בולט באזורי המגורים שמסביב. המגורים שינו את הסגנון: לא עוד מגדלים מרובי קומות אלא בתי דירות טוריים בני 6 – 7 קומות.
ממראות רינקבי וטנסה




סקארפנייק וצ'יסטה
סקארפנייק וצ'יסטה שייכות לדור השלישי של ערי רכבת ה-T . אל סקרפנייק מגיעה הרכבת במנהרה עמוקה מאד והתחנה נפתחת הישר לרחוב הראשי. שתיהן מושפעות מאד מאפנת סגנון ה- New Urbanism. אין בהן הפרדה מפלסית בין רכב ורגל, אם כי שתיהן מרושתות בשבילים המיועדים להליכה ולרכיבה על אופניים. שתי ערים אלו בנויות בצורה מאד מאד קומפקטית, וזה אומר מרחקי הליכה קצרים מלב האזור הבנוי עד לקצה העיר המוגדר היטב, שם המעבר החד שטחי טבע ונופש.


ציסטה עיר המדע
צ'יסטה ידועה כעיר המדע וגם בשם החיבה Ericson City. הרכבת מגיעה אל מרכז העיר על פלטפורמה מוגבהת, והתחנה היא המרכז המסחרי הראשי. שימושי הקרקע העיקריים, מגורים ותעסוקה, מאורגנים כל אחד בצידו האחר של המסילה, והתחנה מאפשרת מעבר נוח, אם כי לא בלבדי, מצד המגורים אל צד התעסוקה.



המגורים קרובים מאד אל התחנה (בתמונה הם נשקפים מהרציף). הרכבת המחושמלת אינה מרעישה ואינה פולטת גזים מזהמים. בקרבת המרכז המגורים הם בצפיפות דומה לאזור גדס בתל אביב. עובי רקמת המגורים כ- 750 מ' -- מרחק הליכה נינוחה של רבע שעה – ואז נגלה הטבע בכל הדרו. בצד הקרוב לטבע צפיפות המגורים יורדת והבתים הם קוטג'ים טוריים צמודי קרקע.



בחיק הטבע נתקלנו בזוגות בני המקום והטף שלהם, מבלים את שעות הערב. הם נראו מרוצים למדי, וסיפרו לנו שרובם מועסקים בתשלובת ההי-טק המקומית. למרות שסטוקהולם על אורות הכרך שלה נגישה מאד, הם מעדיפים לבלות את רוב זמנם הפנוי ליד הבית.

תפסנו אזימוט אל המגדל הגבוה המסמן את מרכז העיר, חזרנו אל המרכז וחצינו את התחנה. מעברה השני התגלתה רחבת הכניסה לאריקסון סיטי. אל מול בניין המטה של אריקסון מזדקר המגדל שהנחה את דרכנו: בנין הפקולטה למדעי המחשב של אוניברסיטת סטוקהולם. משם והלאה משתרע הרחוב ראשי של אזור התעסוקה. קצת סטרילי, אבל מטופח להפליא.



האמרבי סיוסטאד

האמרבי סיוסטאד הוא רובע חדש על גבולה של העיר המרכזית. מדובר באתר בפאתי סטוקהולם, על גדות נהר סיו, ששימש כאזור תעשיה מסורתית שננטש. בינוי הרובע החדש מנצל היטב את שפע המים והוא מיועד לקלוט, לאחר השלמתו ב- 2015, 20,000 תושבים ו- 10,000 מועסקים. בגלל קרבתו הרבה למרכז סטוקהולם הוא משורת על ידי רכבת פרברים ולא על ידי ה- T.



לקח סטוקהולם

הסיור הויטואלי בערי הלווין של סטוקהולם מראה שמושג קהילת מסילה אינו רק רעיון תיאורטי, אלא תחדיש בר-יישום שאימוצו מחולל מקומות אורבניים רב תכליתיים בני קיימא. האופי של מקום כזה אינו אחיד, והוא מותאם הן לסביבה המקיפה הגשמית והתרבותית ואפילו האופנתית ארכיטקטונית. אבל ישנם מספר אופינים חשובים החוזרים על עצמם:

- מיקום התחנה בטבורו של המרכז הקהילתי-מסחרי-תעסוקתי
- תמהיל רב תכליתי של שימושי קרקע
- סביבה המעודדת הליכה, אופניים ונסיעה ברכבת, וממזערת נסיעות ברכב פרטי
- מיקום טבעות מגורים עוטפות תחנה עם מפל צפיפות נופל עם הריחוק מהמרכז
- עומק בינוי של לא יותר ממרחק הליכה של רבע שעה מהתווך עד לטבע לא מבונה