החלון הפתוח לים של גן לונדון יצר תמונה של מרחבי הים והשמיים, ממוסגרת משני צידיה על ידי הקצוות הבנויים. המסתכל מביט אל המרחבים הכחולים האינסופיים מתוך המרחב הבנוי והמוגן שנותן גב והרגשת יציבות וביטחון. לא מקרה הוא ששנים ארוכות היתה שורת הבתים הגובלים עם גן לונדון אתר מבוקש לבתי קפה ומסעדות. אלה צירפו אוכל טעים עם צפיה אל נוף הים, אבל בריחוק כלשהו, בתיווכו של הגן. מקום עם איכות.
היום. היום המקום כבר אינו גן. הוא מזכיר לי מגרש גרוטאות. לוח הנצחת ההעפלה בקצה הצפוני מספיק מכובד ומעביר את כל המיידע הנחוץ למי שההעפלה חשובה לו. הביטוי הפסבדו אומנותי של "כאילו ספינות מעפילים שכאילו עלו על שירטון" מזכיר, במקרה הטוב, משולשי זכוכית שבורה עם קצוות חדים ודוקרים. עוד גלעד סתמי במדינה עמוסה לעיפה באנדרטאות.
האם גינה מעל חניון תמיד פסולה? ישנם קולות האומרים כי הפרויקט נידון מראש לכישלון כי גינה או כיכר מעל חניון תת-קרקעי היא ערובה לכישלון. אני אנצל רשימה זאת להפריך את הטענה. במתימטיקה ידוע שמספיק מקרה אחד של הצלחה כדי להפריך טענת אי קיום. המקרה בוחן שראוי לבחון אותו הוא כיכר בית הדואר בבוסטון (Post-office Square).
המקום היה אי תנועה גדול בלב אזור עסקים שמכיל מעל חמישים אלף מקומות עבודה. בשנות ה-1950 כאשר רמת המינוע זינקה, בנו על אותו אתר חניון דו-קומתי, מכוער ולא יעיל במיוחד.
לפני מספר שנים קמה קבוצה של אזרחים בוסטונים ויזמה את הפיכת המבנה המיושן והבלתי יעיל לאחד האתרים הפתוחים היפים והמצליחים בעיר. ההצלחה כמובן נמדדת בכך שכולם באים לבקר בו; כולם זה אומר בעיקר אנשי בוסטון העובדים מסביב וממלאים את המקום בהפסקת הצהרים, וכמובן גם התייר המזדמן שסוד קסם המקום נגלה לו.
קל מאד להגיע לכיכר ברגל מכל מקום במרכז העסקים והתיירטת של בוסטון. אבל אם הגעת מרחוק, אין בעייה כי הכיכר היפה והירוקה הזאת ניצבת מעל 7 מפלסי חנייה
את שאר הסיפור עדיף לספר בתמונות, אבל לפני סיוםמראוי לראות כיצד אזרחי העיר שהכירו בטעותם מחקו את הטעות וקיבלו הזדמנות שנייה להתחיל מחדש.
רשומות
