ישראל, מדינת תל-אביב ואחמדיניג'אד

ישראל, מדינת תל-אביב ואחמדיניג'אד
או
"פצצה גרעינית אחת יכולה להרוס לי את כל הבוקר"

רבים חושבים, ואחמדיניג'אד ביניהם, כי פצצה גרעינית אחת מונחתת על מרכז תל אביב תסיים את הפרויקט הציוני אחת ולתמיד. גם אני חושב כך.

"מדינת תל אביב" היא ללא ספק מרכז העצבים העסקי, בטחוני, תרבותי של מדינת ישראל, והרס הליבה התל אביבית יגרור קריסה של כל המערכות תומכות החיים של ישראל. היום זה כך. זה לא חייב להמשך כך.

אינני פרשן צבאי וגם אין צורך שאביע עמדה צבאית, בטחונית, או דיפלומטית. ההשערות על גל התגובה שתחולל פעולה ישראלית צבאית(תקיפת מנע) על מתקני הגרעין באירן, מושמעות ונכתבות על ידי טובים ממני, והן ידועות ברבים. מדובר בשתי צרות צרורות: אם נתקוף אפילו בהצלחה (וההצלחה אינה מובטחת), גלי ההדף הבליסטי, הכלכלי, הפוליטי בינלאומי עשויים לשטוף אותנו כמו צונמי הרסני. אם נשב בחוסר מעשה, נשאר חשופים לסיוט רציף של איום באובדן. רבים יתיאשו וישאו רגליהם מכאן. החלום הציוני יתאייד, אם לא בבת אחת, תוך דור או שניים. כך גם חושב ומקווה אחמדיניג'אד.

התגובה המושכלת שלנו צריכה להיות מתוחכמת וערמומית יותר מאשר מכת מנע. מכת מנע כרוכה מחד בסיכון עצום, ומאידך, סביר שלא תביא את הישועה. התגובה חייבת להיות כזאת המחוללת מצב איסטרטגי בר קיימא, מצב שיאותת לאוייב מתוחכם (והוא אמנם מתוחכם) שמכה גרעינית על תל אביב, א. לא תסיים את הפרוייקט הציוני (כלומר לא תשיג את תכליתה), ב' תגרום להרס מוחלט של מדינת התוקף על ידי שמירת יכולת של "מכה שנייה".

אשר ליכולת "המכה השנייה" לא אוסיף כאן – זה לא תחום ההתמחות שלי. אתרכז באיסטרטגיה לשמירה על הקיים ודאגה לקיימות ארוכת טווח.

מקלטים אטומיים לא יביאו את הישועה ליהודים. אי אפשר לחיות בהם לאורך זמן כאשר הכל בחוץ חרב. מה שעשוי להצליח הוא שבירת כיוון, להפוך את האיום להזדמנות: להתחיל בפרוייקט של שכפול מרחבי של ישראל – בעיקר שכפול ופריסה מרחבית רחבה של כל מוקדי קבלת ההחלטות ומאגרי המידע הקריטיים. מדובר ביצירת גיבוי לכל העוצמה המרוכזת היום בתל אביב רבתי. כיצד עושים זאת?

אתרי צל . כל גוף וארגון אזרחי משמעותי ייתבקש להקים שלוחה רחוקה מהליבה התל אביבית, ולפתח את אותה שלוחה כך שתוכל להוות תחליף, לפחות חלקי וזמני, למוקד התל אביבי. בו-זמנית, תהווה השלוחה עוגן לתהליך השקעה והרחבה של מתקני הייצור והשירות של הארגון באתר החדש. התהליך לא חייב להיות מתוכנן ומתואם מלמעלה על ידי ביורוקרטיה ממשלתית. נהפוך הוא: עליו להיות ספונטאני ובנוי על החלטות בלתי תלויות הדדית, פנימיות לכל ארגון. בהנתן אות הפתיחה יתחיל מאמץ "חומה ומגדל". כל אחד ממאה המעסיקים הפרטיים הגדולים ביותר יאמן צוות צל ניהולי קטן – הדור הבא של קבוצת הניהול – וימקם את צוות הצל באתר צל, הרחק ממטה האם של הארגון.

תהליך מבוזר כזה המוכתב על ידי תאום בין קודקוד כל ארגון משוכפל עם ראש העיר המשכפלת יוביל לפריסה אקראית במרחב ולהכבדה נמרצת לכל שוחר רעות.

בתחום הצבאי בטחוני התהליך כבר התחיל עם השקת מבצע "מעבר צהל לדרום". אין בכך די. המטכ"ל ומשרד הביטחון חייבים לעבור לירושלים, שם יהיו בטוחים יותר בגלל סמיכותם אל המקומות הקדושים לאיסלם. שם גם יהיו יעילים ומועילים יותר בגלל סמיכותם אל מוקד השלטון האזרחי.

תהליך פריסת אתרי הצל ישא פירות כפולים: ראשית, ישראל תחדל להיות מדינה בת מטרה אחת שעם הריסתה תישמד כל המערכת. שנית, התהליך של פריסת אוכלוסין ותעסוקה במרחב ארץ ישראל – מרכיב עיקרי בתפיסת הציונות – יצא לדרך, והפעם מונע על ידי מאות מנועים ומחוללים שכל אחד מהם יהיה מומרץ ממניע של השרדות ושגשוג שלו עצמו.