מה לעשות – לעולם לא תוכל לשמח את כולם.

מעולם לא פגשתי בעל דירה שייחל למחירי הדירות לרדת (אגב, על פי למ"ס הם יורדים כבר כמעט 11 שנים) וביייחוד שלא ירד חלילה שווי דירתו. לעומת זאת, פגשתי גם פגשתי שוכרים או המתכוננים לרכוש, הרוצים ואף דורשים פיקוח על מחירי הדירות בעיר הגדולה, בתל אביב. אני לא זוכר שמי מהם אי פעם התלונן על כך שמחיר הדירות בשדרות או באופקים גבוה מדי (או אולי נמוך מדי).

כן, מה לעשות? כל מי שעדיין לא רכש דירה יודע גם יודע שקיימת קנוניה של הון ושלטון להחזיק אותו קצר.

נתקלתי בתושבים שמקימים קול צעקה גדולה כאשר נודע להם כי מתוכנן מגדל חדש בשכונתם. מעולם לא פגשתי אזרח העומד לקנות דירה באותו מגדל המצטרף לאותה מחאה. אבל, לאחר שיעבור לגור שם, ייתכן שיצטרף למחאה הבאה.

מן הסתם, מקום אטרקטיבי לחיות בו, יהה זה רחוב, שכונה או יישוב, הופך להיות יעד לתחרות. רבים מתחרים על מרחב מגורים (או עסקים) באותו המקום, וכאשר הביקוש גדל וההצע מוגבל, המחיר עולה. על פי תורת הכלכלה (ואמנם כן, גם במציאות) כאשר עולים המחירים נחפזים היצרנים לספק את הסחורה, והודות לטכנולוגית הבנייה המתקדמת, לבנות מגדלים גבוהים יותר ויותר כדי לארוז מה שיותר שטח דירות על כמות מוגבלת ומצתמצמת של שטח קרקע. מקובל לומר כי מי שמרוויח הם רק הקבלנים. אבל כל דייר שרוכש דירה במגדל מעדיף את אותה דירה על סכום הכסף שאותו הוא מעביר לקבלן. הקונה קיבל תמורה מלאה על כספו; הוא שיפר את רווחתו. אין אונס.

הירוקים רוצים להציל את מה שנותר מהקרקע הלא עירונית, ובמקום לבנות עליה דורשים לצופף את הבנייה בערים. אבל חלילה וחס "לא בגינה האחורית שלהם".