על כל יפי הנפש שמציעים לדפוק את בעלי הדירות הנוכלים על ידי התערבות ציבורית הקובעת גג למחירי דיור לעשות שעורי בית בכלכלה מעשית (לא תיאורטית). על פי דו"ח מכון מחקר RAND NEW YORK משנת 1970 קביעת המגבלה על שכר דירה בניו יורק גרמה להרס שוק הדיור בעשור שקדם. העיר כמעט ופשטה את הרגל ועשרות אלפי בעלי דירות להשכרה נטשו אותן או הביאו אותן למצב שלא היו ראויות למגורים. בארץ ישראל המנדטורית נהרס שוק הדירות להשכרה ששיגשג, הודות לחוקי הגנת הדייר דאז. התגובה בארץ הייתה צמיחתו של שוק שחור ששמו דירות בדמי מפתח. התגובה בניו יורק וערים אמריקאיות נוספות הייתה הוצאת שוכרים בכל דרך אפשרית והפיכת הדירות לבתים משותפים לרכישה. בערי אוניברסיטה כגון בוסטון וברקלי גורמים חוקי דיור בר-השגה החל על דירות חדשות לנטישת קבלנים, מחסור כרוני בדיור והאמרת שכר הדירה במלאי המצומצם של דירות שעדיין לא נכללות. הדרך לטפל במחסור בדיור הוא לעודד את ההצע, בייחוד על ידי הגדלת הצע הקרקע -- וזה אומר תחבורה מהירה "ובת השג", חיסול הסחבת באישורי הבנייה והרפייה מן האחיזה ההרסנית של המדינה בקרקעות. קביעת מחיר גג גורר תוצאות הפוכות מהכוונה.
למי שעוד לא יודע, שוק הדיור עובד כך: מי שיש לו דירה יעשה את הכל כדי להוכיח לקונה שדירתו שווה מה שיותר, או כדי לגבות את מקסימום דמי השכירות. ומי שאין לו דירה יעשה בדיוק את ההפך. האחרון יהפוך את התנהגותו ברגע שירכוש או יירש דירה משלו. שום פוליטיקאי לא יצליח לשנות את טבעו שוחר האינטרסים של האדם -- הכח שמניע את השוק.
רשומות
