לו הייתי (לן בשדרות) רוטשילד

זה רק התכנון, טמבל: דיור בר השגה

אמנם זה התחיל עם צעירים חסרי מנוח, אבל די מהר זה הפך לזעקת המעמד הבינוני בישראל שכורע תחת העול הכבד מנשוא שח"כים שרים ושאר שועי הארץ מעמיסים עליו. לאחר שנים ארוכות של שתיקה, הכעס, הזעם והדרישה להוגנות התחילו לטפטף, והטפטוף הופך לזרם, הזרם הופך לגל מתפשט, והגל (אולי) יהפוך לטצונמי. אני מתכוון לכתוב כאן כמה רשימות אודות דברים שראוי וניתן לשפר, בעיקר נושאים שאני מתיימר להבין בהם משהו.

כל רשימה תהיה קצרה ותספר סיפור אחד בלבד. ואתחיל עם הנושא ממנו התחילה המחאה, דיור בר השגה. אשתף אתכם במקרה קונקרטי שיצא לי לחיות אותו, דוגמה ייחודית של דיור בר-השגה אשר חייתי אותה ולוויתי אותה מקרוב במשך כ- 20 שנה, מבלי שאני או שאר המשתתפים הפעילים ידענו שכך ראוי לכנות אותה. ובכן מעשה שהיה כך היה:

לאחר מלחמת ששת הימים חל פרץ של שגשוג ואופטימיות בישראל ויהודים תושבי חוץ החלו לעלות לארץ או לפחות להתעניין בקניית מקרקעין כאן. בחיפה יזם איש נדל"ן יהודי מפריז פרויקט על אתר באחוזה המשקיף על עמק השמש ומפרץ חיפה. הוא שכר את האדריכל המוכשר אלמוזניני ויחד הם תכננו אתר עם שלושה מגדלים וביניהם גושים של דירות מדורגות. הדירות היו מיועדות לקהל יהודי צרפתי ואני מנחש שהודות לכך התכנון היה ממש לא שגרתי. בניגוד למסורת הבניה על הכרמל באותה תקופה שכללה בבניין אחד או אפילו בשכונה שלמה, דירות בנות אותו גודל, כל קומה בשני המגדלים הראשונים בפרויקט עמק השמש הכילה 4 דירות בגודל שונה: דירת שני חדרים, שלושה, ארבעה וחמישה.

בשנת 1980 נזקקתי לדירה קטנה וגיליתי דירה בת שני חדרים בקומה 7 בפרויקט עמק השמש. היא הייתה צנועה, אבל נוחה למדי. שכר הדירה היה סביר, ונשקף ממנה נוף המפרץ. כך התחיל הרומן שלי עם המגדלים ברחוב בירם. שנים אחדות אחר כך שפר מצבי הכלכלי והתפנתה דירה גדולה יותר בקומה שליד ועברתי אליה. אימי שגרה בתל אביב בגפה החלה, בגלל גילה המתקדם, להרגיש מוגבלת בניידות ועלה הרעיון שתבוא לגור לידי בחיפה, והיא שכרה את הדירה הקטנה שאני פיניתי. עברו עוד כמה שנים ואימי הלכה לעולמה, אבל עדיין לא הרפיתי מהדירה הקטנה. בני הבכור שהתגייס שכר אותה. בשנים שאימי גרה במקום בדירת שני החדרים, היא הכירה והתיידדה עם זוג מרצים שגרו בדירת שלושה חדרים סמוכה. הקשר בין השכנים התחזק ולימים שימשה אימי שמרטפית לילדה המקסימה של אותו זוג.

סיפור הכיסאות המוסיקלים - כלומר החלפת הדירות תוך שדרוג רמת הדיור מבלי לשנות מיקום גיאוגרפי לא היה בלבדי לי ולמשפחתי. היו דוגמאות אחדות שהכרתי. למשל, זוג סטודנטים שזה עתה נשאו גרו בדירת שני החדרים ונשארו שם עד לאחר לידת תינוקם הראשון. מאוחר יותר, כאשר הבעל החל לעבוד הם עברו לדירת השלושה. בינתיים נולד עוד ילד והאשה הפכה לעצמאית. לימים הם עשו צעד שדרוג נוסף ועברו לדירת 4 חדרים. עברו עוד שנים וההצלחה האירה להם פניה, והם בנו בית פרטי משלהם. ובכן, פרויקט עמק השמש הוא דוגמה של דיור בר השגה "ללא רעש וצילצולים". הוא נולד לתוך השוק החופשי ללא תקנות מיוחדות. כל מה שהיה נחוץ זה קצת גמישות מחשבתית: לצאת מן הקופסה.