האמנם רק מגדלים?

מהמצב בשטח, כלומר במרחב האמתי של ישראל, ובמקביל במרחב הווירטואלי, נראה שכל מה שהשוק הפרטי יודע להציע הוא מגדלים בלבד. השלטון לעומת זאת מאפשר למי שידו משגת, להקים לעצמו את אחוזת אלוהים הקטנה. 

    

בארץ כמו שלנו עם לפחות ארבעה אזורי אקלים, עם נוף המכיל את עמקים, שפלת חוף, הרים ועמקים – נצפה לטיפוסי בנייה מגוונים. ולא כך הוא: מגדלים ובנה-ביתך בלבד. זה מה שהולך.

בנייה אחרת

הזדמן לי להכיר את ראש העיר לשעבר של אופקים, צביקה גרינגולד, ולייעץ לו בנושאים הקשורים לבניה. דיברנו על בנייה מדברית, ואז הוא סיפר לי על ביקור שלו במרוקו ועל הקסם של בניית מגורים סביב חצר פנימית – ריאד בלשון המקום. התחברתי את הרעיון וניסיתי לתרגם אותו לחיים במקום אחר, דומה לשלנו, המבוססים על בית למשפחה הגרעינית לעומת מגורי חמולות המקובלים עדיין בעולם המוסלמי. והנה התוצאות:

בית צמוד קרקע עם חצר פנימית המאפשר פיתוח רצוף

בנייה רוויה בהשראת ריאד

בירושלים עיר הולדתי זכורות לי שתי דוגמאות של בנייה סביב חצר. האחת היא בתי אונגרין בקהילת החרדים, והשנייה היא ברחביה, ליד הגימנסיה העברית והמוסדות הלאומיים – ושמה ראש רחביה.

בהשראת רעיון הריאד וביקור חוזר בראש רחביה, שאפתי לחולל מתחם שבמרכזו חצר מוקפת בבתי דירות כאשר הדופן של החצר מחבקת את באיה, אבל לא חונקת אותם.. 

הרעיון כלל גם את האפשרות להשקיף מן המרפסות אל הליבה הירוקה והחיים שנרקמים סביבה, מבלי לפגוע בפרטיות. מתחם הריאד שלי תוכן בצפיפות עירונית אופיינית לתל אביב של מתחם גדס, בהנחה כי חזית אחת תפנה לרחוב ראשי, עם מסחר קמעוני וסתווין על פי דגם אבן גבירול. . לא אוכל לדעת אם הצלחתי כי הפרויקט נשאר על הנייר בלבד.