גושדניאל יוצא לדרך -- על החיים בגוש, במדינה ובכלל ועל סיום שביתת המרצים

השבוע הופיעה במדיה ידיעה על ממצאי מחקר שאומרים כי הבלוג מסוכן לבריאות של המחבר. עם ברכת דרך כזאת אני יוצא לדרך.

הנושאים עליהם אכתוב משתרעים מהדברים הגדולים ביותר ובעל העניין הציבורי הכי רחב (למשל, חוסנה הקיומי של ארצנו) ועד הדברים הקטנים שמענינים אותי וארצה להתחלק בהם עם בעלי עניין דומה (לדוגמה, ספרים ומאמרים, יצירות אומנות וארכיטקטורה שמדברים אלי) וגם שאלות פרובוקטיביות כגון קיומו או העדרו של האל.

סיום שביתת המרצים. בשעות האחרונות התבשרנו על סיומה של השביתה הגדולה של המרצים הבכירים באקדמיה. טוב שהשביתה הסתיימה וכך ניתן יהיה למזער את הנזק שנגרם לסטודנטים. זאת תמונת התקריב: התועלות והנזקים לדור הנוכחי של הלומדים לתואר גבוה. התמונה הגדולה עדיין מטושטשת, והיא נוגעת לעתיד ההשכלה הגבוהה וההשכלה בכלל בארצנו.

חרף כל הבכיות והריטונים על חצי הכוס הריקה, אני אוהב להסתכל על חצי הכוס המלאה שלנו: כיצד הולכת ונוצרת כאן קהילה שיש לה השגים גדולים: שפה ישנה-חדשה, תרבות המבוססת על אותה שפה, תשתיות פיזיות די טובות ומתוחזקות לא רע, דיור הולם לרוב האוכלוסיה, משק כלכלי חזק ומתוחכם המתמודד בהצלחה בשוק בינלאומי תחרותי עד מאד, ועוד, ועוד... חלק נכבד מההשגים הללו חייב את הצלחתו למערכת ההשכלה ובייחוד לאוניברסיטאות המחקר בהם נוצר הזהב האפור, זה שבין האוזניים. בלעדיו היינו אפסים. איתו אנחנו מלכים.