סיפורי סבא

בימים האלה, בעידן האי וודאות, כאשר כל העולם המוכר לנו מאבד את יציבותו (ואולי את שפיותו), נדמה שהעיסוק בקטנות כגון "רחוב", "כיכר", "הולך הרגל וסביבתו", נראה כסידור כורסאות מרגוע על סיפון הטיטניק. אבל מה לעשות, זה התחום בו אני מתיימר לדעת משהו.

על כן, לפני מספר ימים גררתי את ידידי הצעיר והמלומד, יואב לרנר, אל עיר לוויין בגוש דן — אל כפר סבא. גילינו שם מרכז עיר מצליח ופועם כשבליבו כיכר שלא הייתה מביישת כל יבשת. התחלמו את הסיור ממזרח למרכז בשביל מדרגות אל כיכרונת אמפי-תיאטראלית הגובלת בגינת כינרת.

משם המשכנו בסידרת שבילים מערבה כאשר לצידי השבילים מבני ציבור וגנים ציבוריים, בתקווה לגלות את הכיכר העירונית עליה שמענו.

ואמנם היא התגלתה במלוא הדרה.

בתחילה הכיכר נראתה גדולה מדי וחסרת צל, ועל כן ריקה למדי – השעה הייתה בסביבות 15:30.

הדופן המערבית הטילה צל על קטע מהמקום ונמשכנו אליה. כאן ראינו אוסף של דברים טובים: קומת קרקע וקומת גלריה עם סתווין (קולונדות) המכילים מסעדות, בתי קפה וחנויות; פתח מפולש דרכו חוצים את הדופן ומגיעים אל הרחוב שמאחור או אל דירות שמעל; עציצי ענק מרובעים עם עצים שתולים בתוכם וספסלים המקיפים אותם; וגם, סידרה של דקלי קוקוס מתמרים אל על. רשמנו לעצמנו שהכיכר הגדולה, היפה וחסרת הצל מכסה חניון רכב פרטי גדול הבנוי מתחת עם גרם מדרגות הקשר בין השניים. ראינו מרחוק את הרחוב הראשי (וייצמן) הגבוה מהכיכר ומשקיף אליה, את משטח הדשא האלכסוני הגובל ברחוב וגם, באלכסון 45 מעלות, רמפה רחבה היורדת אל הכיכר. כאמור השמש יקדה, ובאזור הלא מוצל היו מתי מעט נפשות, בעיקר גולשי גלגיליות מושבעים שלא נרתעים מקצת שמש. התכוננו לעזוב אבל החלטנו שעוד נחזור בטרם ערב.

היעד הבא: עוברים גשר הולכי רגל במפלס הכיכר ומגיעים אל קניון ערים שבו ביקרתי עוד במאה הקודמת, וגם אז הוא מצא חן בעיני כי הוא פתוח ואינו מפנה את גבו (כלומר קיר ללא פתחים) אל המרחב הציבורי שמסביב. הקניון בנוי מסדרה של גלריות מסחריות וביניהן מרחב לא מקורה ויש לו גם קטע (קצר מדי) של קימרון דו קומתי חצי שקוף ובו שולחנות וספסלים. החלק הכי יפה של קניון ערים היא הפיאצטה הנעימה עם בריכת נוי ומזרקה, אלי משקיף קפה ארומה הבנוי בסגנון של שלד ולוחות שקופים, בדומה לגינת חממה טרופית.

היעד הבא: שוב עוברים גשר ומגיעים אל רובע מגורים ייחודי. שביל כניסה מגונן מוביל אל חלל מרכזי בגודל הולם את יעודו. החלל בחלקו ירוק מאד ובחלקו משטחים מרוצפים המיועדים לשימושים של קהלים שונים: פינת משחקים לילדים, מקום לאמהות עם פעוטות ואמפי קטן שעשוי למשוך נוער להתרועע בתוכו או מסביבו. מן החלל המרכזי מסתעפים עוד שלושה שבילים מאד מגוננים ויפים. לא רואים מכוניות. אבל הן קיימות במשטחי חנייה נגישים המותרים מאחורי הבניינים אשר גובלים עם השבילים. העסק עובד ממש לפי הספר. רובע המגורים, למרות שהוא בנוי מבתים באותו סיגנון, אינו מזכיר "שיכון" כלל וכלל. אולי אפשר לתאר אותו "כקמפוס לא אקדמי".

ולבסוף חזרנו אל הכיכר המרכזית. השמש כבר ירדה והדופן המערבית הטילה את צילה על כל הכיכר. התישבנו לאכול ולהנות מהנוף העירוני. הכיכר היתה הומה מאדם. היו שם כווו-לם.

בביקור הבא שלנו נלך לגלות את שאר רשת ההליכה של כפר סבא. מה שברור הוא שדברים עירוניים מוצלחים אינם קורים מעצמם. היה כאן צירוף נדיר של אנשי תכנון, שלטון מקומי ואנשי פיתוח נדל"ן שחברו יחד ליצור את הסביבה הנאותה. כל הכבוד להם!