רשמנו לעצמנו שהכיכר הגדולה, היפה וחסרת הצל מכסה חניון רכב פרטי גדול הבנוי מתחת עם גרם מדרגות הקשר בין השניים. ראינו מרחוק את הרחוב הראשי (וייצמן) הגבוה מהכיכר ומשקיף אליה, את משטח הדשא המשופע הגובל ברחוב וגם, באלכסון 45 מעלות, רמפה רחבה היורדת אל הכיכר. כאמור השמש יקדה, ובאזור הלא מוצל היו מתי מעט נפשות, בעיקר גולשי גלגיליות מושבעים שלא נרתעים מקצת שמש. התכוננו לעזוב אבל החלטנו שעוד נחזור בטרם ערב.
היעד הבא: עוברים גשר הולכי רגל במפלס הכיכר ומגיעים אל קניון ערים שבו ביקרתי עוד במאה הקודמת, וגם אז הוא מצא חן בעיני כי הוא פתוח ואינו מפנה את גבו (כלומר קיר ללא פתחים) אל המרחב הציבורי שמסביב. הקניון בנוי מסדרה של גלריות מסחריות וביניהן מרחב לא מקורה ויש לו גם קטע (קצר מדי) של קימרון דו קומתי חצי שקוף ובו שולחנות וספסלים. החלק הכי יפה של קניון ערים היא הפיאצטה הנעימה עם בריכת נוי ומזרקה.
היעד הבא: שוב עוברים גשר ומגיעים אל רובע מגורים ייחודי. שביל כניסה מגונן מוביל אל חלל מרכזי בגודל הולם את יעודו. החלל בחלקו ירוק מאד ובחלקו משטחים מרוצפים המיועדים לשימושים של קהלים שונים: פינת משחקים לילדים, מקום לאמהות עם פעוטות ואמפי קטן שעשוי למשוך נוער להתרועע בתוכו או מסביבו. מן החלל המרכזי מסתעפים עוד שלושה שבילים מאד מגוננים ויפים. לא רואים מכוניות. אבל הן קיימות במשטחי חנייה נגישים המותרים מאחורי הבניינים אשר גובלים עם השבילים. העסק עובד ממש לפי הספר. רובע המגורים, למרות שהוא בנוי מבתים באותו סיגנון, אינו מזכיר "שיכון" כלל וכלל. אולי אפשר לתאר אותו "כקמפוס לא אקדמי".
ולבסוף חזרנו אל הכיכר המרכזית. השמש כבר ירדה והדופן המערבית הטילה את צילה על כל הכיכר. התישבנו לאכול ולהנות מהנוף העירוני. הכיכר היתה הומה מאדם. היו שם כווו-לם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה