אדריכלות האבסורד: פרק ג' -- דה-קונסטרוקציה, דניאל ליבסקינד ושברי זכוכית

אולי אני שמרן, אבל כאשר אני נכנס לחדר ורואה תמונה תלוייה "על העוקם", יש לי נטייה ליישר אותה. ובשאני רואה ביצירה ארכיטקטונית פינה עם זווית חדה, אני נזכר במה שאמר המורה שלי לתכנון אל מנספלד: "זאת פינה, שהסבתא שלי הייתה אומרת, שטוב להשתין בה". סליחה על הגסות.

האסוציאציה האוטומטית שלי לזוויות חדות ו/או לחלל המכיל כאלה (non-convex space) היא של שברי זכוכית. חללים כאלה הם גם מכוערים, וגם מאד לא מועילים או יעילים. נסו אתם לרהט חדר שזאת צורתו:

שברי זכוכית היא האסוציאציה החוזרת אלי כל פעם שאני נתקל באדריכלות דה-קןנסטרוקטיבית, כמו למשל, זאת של דניאל ליבסקינד. אני מן הסתם רדוף, ויש לי תסביך דקירה . . .

ובכן גם לחיפאים מגיעה קצת דה-קונסטרוקציה . . .

ארכיטקטורה של האבסורד: פרק ב' -- הבלדה של פרנק וגהרי

להזכירכם, היו חיי תרבות גם לפני בילבאו. מוזיאון גוגנהיים בניו יורק (פרנק לוייד רייט – גם הוא בכוכבים). ראו את היצירה הנפלאה הזאת המורכבת מצורות פשוטות ומובנות, ועם זאת יוצרת מציאות מורכבת, מהנה את העין, חייה בשלום עם הרחוב, עם הבתים השכנים ועם הולכי הרגל על המדרכה. הבית הזה יושב כל כך טוב בתוך החלקה הקטנה שלו, והעוברים ושבים כאילו מוזמנים לשבת על הגדר, ומוזמנים "לטייל" להם בנחת וללא מורא פנימה.

והנה לפניכם הגאון התורן – הגוגי של בילבאו; היצירה ששמה את בילבאו על מפת העולם; הפלא השמיני. בנין קר ומנוכר שמגמד את כל סביבתו ובעיקר את המבקרים. אין בו שמץ של רמז אודות הפעילות האקזיביציונית שהוא אמור לשכן, שכן הוא עצמו הוא מתיימר להיות יצירת האומנות – ומה שבפנים, מה כבר אפשר לצפות אחרי זעזוע פלסטי אלים כל כך? הבניין הוא האקזיביט ויוצרו אקזביציוניסט.

בתים ליד מים תמיד נראה טוב, זוכרים את הבית על האשד?

אבל בית המתכת הזה מזכיר תמונות של אניית מלחמה עצומה בגודלה משנות ה-1920, ההולכת ונבנית במספנה בהמבורג. מצמרמר.

האם דרך הסימטה האפילה והמפחידה הזו נכנס הקהל (השוו נא לפתח הכניסה של גוגי בניו יורק). לי זה מזכיר מקום שנועד להפחיד ילדים רעים . . . או אולי אתר אידאלי לאנסים ונרקומנים.

טוב, נעבור אל זווית יותר מחמיאה . . . אופס! טעיתי! זה בכלל לא גוגי בילבאו. או שכן? . . .

אדריכלות האבסורד: א. חלומות באספמייה של קורבוזיה

זאת התחלה של סידרת רשימות על אדריכלי-על ("Star-chitects") ואדריכלות אבסורדית שייצרו על הנייר או במציאות. הבעייה העיקרית עם אדריכלי-על היא שהם גוררים אחריהם שובל עצום של groupies – סטודנטים לארכיטקטורה מעריצים אשר גם הם רוצים חלק בתהילה, וממשיכים את דרכם האבסורדית של מושא הערצתם. מזמן רציתי לבטא את הרגשות השליליים אודות אדריכלות האבסורד. עידוד, השראה ודחיפה לעשות זאת עכשיו קיבלתי משני מקורות: (1) מהרצאה של ניקוס סלינגרוס בפקולטה לארכיטקטורה של אוניב' תל אביב, לפני כשבוע; (2) מקריאת ספרו של סִילבֶּר "אדריכלות האבסורד: כיצד הגאונים הביאו להשחתת פניה של אומנות מעשית".

ואתחיל בקורבּוּ , "הגדול מכולם". הנ"ל היה אחראי על תכנון עירוני במושבות צפון אפריקה, תחת שלטון וישי. בתפקידו זה ניסה לכפות על אזרחי העיר אלג'יר את הרס העיר המסורתית, (או חלקים גדולים ממנה) ולממש שם את חזונו (חלום הבלהות) אשר כלל בניין שאורכו מספר קילומטרים, ועל גגו אוטוסטרדה. ראש עיריית אלג'יר דחה בשאט נפש את הרעיון.

כזכור, גם על אזרחי פריס ניסה קורבוזיה תרגיל דומה: תחת השם Plan Voisine להרוס חלקים גדולים במרכז העיר, ליד נהר הסיין וכנסיית נוטרה-דאם, ולמקם, לאחר פינוי ההריסות, טורים טורים של מגדלי מגורים זהים.

מעניין אם פריס של קורבוזיה הייתה מחוללת השראה לשיר האהוב עלי " Grands-Boulevards " של איב מונטן http://www.jukebo.fr/yves-montand.html?mdtk=01948453

להשקיע בעתיד הפרטי ובו-זמנית בעתיד הלאומי

עכשיו, לאחר המפולת בבורסה והדאגה שמע המצב הכלכלי עוד יחמיר, רבים שואלים מה אפשר לעשות כדי להגן על הרכוש שנותר. ישנו כלל ידוע שעובד ברוב המקרים: כאשר כולם מוכרים, זה הזמן לקנות. ובכן, מי שהשקל עוד נותר בכיסו ראוי שיסתכל דרומה.

אזור עוטף באר שבע נמצא בתחילתו של תהליך השקעות ממלכתיות הצפויות, תוך 5 עד 10 שנים, לחזק אותו כלכלית, ועקב כך לחזק את שוק המקרקעין האזורי. להלן מפה המתארת את תכנית פריסת מחנות צה"ל. המפה לקוחה מתוך האתר "העברת מחנות צה:ל לנגב" שראוי לקרוא אותו בעיון. http://www.negev.mod.gov.il/mahanot.htm

במקביל לבסיסים, אמורות להתבצע השלוחות הדרומיות של רכבת ישראל ושל כביש חוצה מחבר ישראל. המסילה הכפולה בין אשדוד לבאר שבע תחבר לרשת הרכבות את הערים הנשכחות שדרות, נתיבות ואופקים, וכך תחולל מסדרון תחבורה ובינוי בעל פוטנציאל צמיחה, כאשר בשני קצותיו יישובי עוגן חזקים: מצפון, אשדוד שהיא העיר מהירת הצמיחה במדינה, ומדרום, באר שבע שצפוייה להתחזק משמעותית עקב תהליך פיתוח הבסיסים. מערכת הבטחון אמורה להשלים את עורקי התחבורה המהירה לפחות עד צומת הנגב, האתר המיועד לקרית ההדרכה.

ההזדמנות קיימת – נצלו אותה.

הכיכר שהפכה לגשר הולכי רגל

צילמתי את האתר שבטעות ממשיכים לקרוא לו "כיכר דיזנגוף". בתמונה רואים אותו בערוותו: גשר הולכי רגל מיותר, עלוב ומלוכלך שנישל את מי שהיתה פעם הכיכר היפה והחגיגית ביותר של העיר הלבנה.

כמו פיל ענק רובץ בחנות חרסינה, הפלטפורמה המיותרת דורסת והורסת את כל שאריות החלל העגול והמזמין שהיה פעם ואינונו עוד.

הנה תמונה נוסטלגית למי שעוד זוכר, ולמי שמעולם לא חווה את הכיכר האמיתית. לא חבל?

אין כל צורך במחקרים ובועדות בדיקה. את הטעות שנעשתה יש למחוק. כבוד ראש העיר חולדאי -- שלח כבר מחר צוות הריסה.

האתר שהיה פעם מקום לחגוג בו, הפך למקום לבכות בו...

נוסעים נכבדים, הרכבת מאחרת להכנס לתחנה

ציטוט מתוך אחד העיתונים המובילים: "אחרי שנים של וועדות ותכנונים, אינספור אנשי מקצוע ומיליוני שקלים שנשפכו, פרויקט הרכבת המהירה לירושלים דומם מנועים. לאחר ההחלטה של מועצת הגנים ושמורת הטבע לא לאשר את דרך הגישה ייאלצו המתכננים לחשוב על תוכנית אחרת, כזו שעשויה להיות נקודת המפנה של הפרויקט כולו. היכן עומד הפרויקט בימים אלו? ובכן, התשובה לכך לא ברורה אך הוא ללא ספק עומד, לא זז לאף מקום"

----------------------------------------------------------
איש אחד רואה את חברו עומד על הרציף ופניו עצובות.
למה אתה כל כך עצוב? הוא שואל
- כי אחרתי את הרכבת בשתי דקות
מה באמת? אתה נראה כל כך עצוב כאילו אחרת אותה בשתי שעות...
-------------------------------------------------------------
אחד התיסכולים הגדולים שגורמים לי "הירוקים" הוא הנזקים הנובעים מהבורות שלהם. הם עדיין לא הפנימו את עובדת החיים הכלכלית האומרת שאין ארוחות חינם.

כמו ילד קטן קפריזי הירוקים רוצים את כל העוגה לעצמם. "או שתעשו את הדברים לפי רצוננו או שנשכב על הכביש ולא תוכלו לעשות דבר". הירוקים מנכסים לעצמם את כל חכמת התכנון. הבנתם המזערית בכלכלה מעשית (כיצד פועלת המציאות) באה לידי ביטוי לא רק בטרור שהם מפעילים על תהליכי פיתוח חשובים, אלא גם באי התחשבותם בסולם קדימויות כל שהוא.

האיום הסביבתי החמור ביותר הניצב בפני אזרחי ישראל הוא הניהול הכושל של משק המים והשופכין. במקום שאין בו מים, אין חיים. המדינה עומדת בפתחו של משבר מים אקוטי בעתיד המיידי, ושדולת הירוקים ממשיכה להתעלם מבעייה קיומית מתמשכת, רציפה ובעיקרה בלתי הפיכה בגופי המים העיקריים, מעל ומתחת לקרקע: הכנרת המתרוקנת, רוב נחלי ישראל הממשיכים להתייבש ולהזדהם, ואקוויפר החוף הנמצא בסיכון הכחדה.

האנשים אשר כל כך דואגים לעתיד הסביבה הטבעית של ישראל ממקדים את המאמץ שלהם בסוגייה שולית יחסית של "עמק הכפירה" ואינם נלחמים במלחמה החשובה כל כך של שיקום משק המיים הישראלי. וזה כולל גם את המים הנעלמים מאחד מאתרי הטבע הנדירים בעולם, ים המלח, ואת תופעת הבולענים ההולכת ומתרחבת.

ואם אני טועה ירוקים, ואינכם מתעלמים מאותה בעייה סביבתית קיומית, אזי ההצלחה שלכם בטלה בשישים, ואין כל ראייה להצלחה ולו הקטנה ביותר.

הריצה להוכיח עשייה ירוקה, להיראות טוב, באה לידי ביטוי גם בתוך המרקם העירוני. הייתי נוכח בהרצאה בה חברת מועצת העיר תל אביב, נציגת סיעת הירוקים, התרברבה שעצרה פרויקט פינוי בינוי כי הוא היה מוביל לעלייה באחוזי הבנייה שנראתה לה מוגזמת. ברשות הגברת חברת המעצה לא היה כל כלי מדידה להוכיח את טענתה. הירוקים מספרים לנו כי פינוי בינוי וציפוף עירוני הם אחד האמצעים היעילים ביותר נגד התרחבות השטח הבנוי על חשבון שטחים פתוחים לא עירוניים. אבל כאשר מגיעה שעת מבחן, חלילה מלהסתכן בקבלת החלטה טיפה חריגה.

חברת המועצה הירוקה נצמדה בעקשנות לתקן שטח ירוק שרירותי של X מטרים מרובעים לתושב. אילו הייתה משתמשת בעיניה, יכלה לראות כי תל אביב היא אחת הערים הנטועות ביותר בארץ, ורחובותיה מוגנים היטב משמש.

ירוקים תל אביבים, אחת הצרות החולות הפוגעות באיכות החיים בעיר הזאת היא נסיעה של רוכבי אופנועים על מדרכות -- נראה אותכם מתמודדים עם בעייה קונקרטית!

ואנא, תנו לרכבת לירושלים לנוע . . .

מה לעשות – לעולם לא תוכל לשמח את כולם.

מעולם לא פגשתי בעל דירה שייחל למחירי הדירות לרדת (אגב, על פי למ"ס הם יורדים כבר כמעט 11 שנים) וביייחוד שלא ירד חלילה שווי דירתו. לעומת זאת, פגשתי גם פגשתי שוכרים או המתכוננים לרכוש, הרוצים ואף דורשים פיקוח על מחירי הדירות בעיר הגדולה, בתל אביב. אני לא זוכר שמי מהם אי פעם התלונן על כך שמחיר הדירות בשדרות או באופקים גבוה מדי (או אולי נמוך מדי).

כן, מה לעשות? כל מי שעדיין לא רכש דירה יודע גם יודע שקיימת קנוניה של הון ושלטון להחזיק אותו קצר.

נתקלתי בתושבים שמקימים קול צעקה גדולה כאשר נודע להם כי מתוכנן מגדל חדש בשכונתם. מעולם לא פגשתי אזרח העומד לקנות דירה באותו מגדל המצטרף לאותה מחאה. אבל, לאחר שיעבור לגור שם, ייתכן שיצטרף למחאה הבאה.

מן הסתם, מקום אטרקטיבי לחיות בו, יהה זה רחוב, שכונה או יישוב, הופך להיות יעד לתחרות. רבים מתחרים על מרחב מגורים (או עסקים) באותו המקום, וכאשר הביקוש גדל וההצע מוגבל, המחיר עולה. על פי תורת הכלכלה (ואמנם כן, גם במציאות) כאשר עולים המחירים נחפזים היצרנים לספק את הסחורה, והודות לטכנולוגית הבנייה המתקדמת, לבנות מגדלים גבוהים יותר ויותר כדי לארוז מה שיותר שטח דירות על כמות מוגבלת ומצתמצמת של שטח קרקע. מקובל לומר כי מי שמרוויח הם רק הקבלנים. אבל כל דייר שרוכש דירה במגדל מעדיף את אותה דירה על סכום הכסף שאותו הוא מעביר לקבלן. הקונה קיבל תמורה מלאה על כספו; הוא שיפר את רווחתו. אין אונס.

הירוקים רוצים להציל את מה שנותר מהקרקע הלא עירונית, ובמקום לבנות עליה דורשים לצופף את הבנייה בערים. אבל חלילה וחס "לא בגינה האחורית שלהם".