יום שבת, 15 במרץ 2008

הצד הדמוגרפי של ריבוי נשים


ישראלים רבים רואים בדאגה את ההתפרסות הבדואים בנגב על שטחים לא להם . הגיאוגרף פרופ' ארנון סופר רואה את התופעה כחלק משלים של חגורה ערבית מוסלמית המאיימת לסגור מדרום על "מדינת תל אביב". מרכיב חשוב בתופעv זו של גמיעת שטחי המדינה מתרחש באמצעים דמוגרפיים: בדואים אזרחי מדינת ישראל לוקחים לעצמם אישה שניה ואף שלישית ורביעית (בהתאם למותר על פי דת האיסלם) מתוך אוכלוסיית נשי גב ההר. נשי הבדואים מביאות לעולם ילדים בקצב ילודה הגבוה בעולם, והמשפחות המתרחבות נזקקות ואף פולשות לשטחי מחייה נוספים.

כל זה מוכר וידוע בציבור וגורם "לכאבי ראש" למקבלי החלטות במוסדות המדינה האמונים על הגנת הקרקע. אבל עד לעכשיו לא שמעתי או ראיתי דבר שנאמר על הבעייה הדמוגרפית שהמוסלמים מביאים על עצמם כאשר הם ממשיכים מסורת עתיקת יומין זו של ריבוי נשים.

ידוע לכל דמוגרף מתחיל שהייחס המספרי בין זכרים ונקבות באוכלוסיה הטבעית הוא 1:1 (למעשה 102 זכרים על כל 100 נשים). צרף עובדה זאת אל הנוהג של ריבוי נשים והתוצאה הלוגית היחידה האפשרית היא שנותרים גברים רבים ללא כל אפשרות להשיג בת זוג. אלה הם כמובן הגברים העניים וחסרי העוצמה בחברה המוסלמית. במילים אחרות, גברים בדואים רבים גוזלים את בנות הזוג הפוטנציאליות של עמיתיהם הן בתוך הקהילה הבדואית וכנראה בעיקר בקהילה הפלסטינאית.


תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

הטון הגזעני של הפוסט הזה מביך. סבך ההכללות, ההנחות, הטענות, הקביעות השגויות והקישורים למקורות מפוקפקים הוא כזה שקשה לפרום אותו למרכיביו.

אני תמה אם השימוש בדפוסי חשיבה שכאלה באקדמיה הוא תופעה חדשה שנגרמה כתוצאה מעשורים של סדר יום ציבורי לאומני או שהיא אפיינה תמיד החשיבה האקדמית בישראל ופשוט לא הייתי מודע לה.